מה טוב בלחוות רע בלי שום דבר חיובי?

לפעמים אדם חווה רע, והוא מחפש מיד את הטוב שיכול לצאת ממנו. לדוגמה, אדם שפספס טיסה בגלל תאונה, והמטוס התרסק, יכול לומר לעצמו שהרע (התאונה) הציל אותו ממשהו גרוע יותר (התרסקות המטוס). זה הסבר שאנשים רבים משתמשים בו כדי להצדיק את הרע שקורה להם וכדי להפחית את ההתנגדות שלהם כלפי מה שקרה, וכך להרגיש טוב יותר.

אבל מה קורה כשלא ניתן למצוא שום סיבה טובה או שום תועלת ברע? מה קורה אם אדם חווה משהו כל כך רע, שאין לו שום הסבר שינחם אותו או שייתן לו הצדקה הגיונית לחוויה הזאת? במקרה כזה, האדם מרגיש סבל כפול - לא רק שהוא חווה רע, אלא הוא גם לא מצליח למצוא שום דבר שיפחית את הסבל הזה. הוא לא יכול למצוא סיבה מדוע הסבל מוצדק, או מה טוב בו.

הסיבה האמיתית לסבל - ההתנגדות למציאות

לפי אליעד כהן, הסיבה האמיתית לסבל האנושי היא לא מה שקורה במציאות, אלא ההתנגדות למה שקורה. כלומר, אם אדם חווה משהו רע, אבל היה מצליח לרצות שזה יקרה, הוא לא היה סובל. הרע הופך לסבל רק כשהוא מנוגד לרצון האדם. לכן, אם האדם מצליח להפסיק להתנגד למציאות כמו שהיא, הוא יפסיק לסבול.

לדוגמה, אם מישהו חולה במחלה קשה והוא כל הזמן מתנגד לזה וחושב שזה לא צריך לקרות, הוא יחווה סבל. לעומת זאת, אם הוא היה מקבל את המחלה באופן מלא, בלי להתנגד לה בכלל, הוא היה מפסיק לסבול. הוא אולי היה מרגיש כאב פיזי, אבל לא סבל נפשי. הסבל קיים רק כשהאדם אינו רוצה את מה שקורה.

מהי הפרספקטיבה של אלוהים על הרע?

ההסבר שאליעד כהן מציע הוא שהמציאות - או אלוהים - לא צריכים סיבות או הצדקות כדי ליצור את הרע. אלוהים הוא כל יכול, ואם הוא היה רוצה רק טוב, הוא היה יכול לברוא רק טוב. העובדה שיש רע בעולם אינה מעידה על חולשתו של אלוהים או על כך שהוא צריך רע כדי שייצא מזה טוב, אלא שהוא ברא רע פשוט כי כך הוא רצה.

כלומר, מבחינת אלוהים, הרע קיים כי הוא רוצה שהוא יהיה קיים. אין בזה היגיון של סיבה ותוצאה, אלא זה ביטוי לרצון האלוהי. הרע קיים כי כך אלוהים רוצה שיהיה, ללא שום סיבה מעבר לכך. זאת נקודת מבט ייחודית, ששונה מאוד מהדרך שבה אנשים רגילים לחשוב. אליעד מציין שאנשים דתיים רבים אינם באמת מאמינים באלוהים באופן מוחלט, כי הם מאמינים שאלוהים זקוק לסיבות ולתירוצים כדי לברוא רע, וזה סותר את רעיון האלוהות.

איך להתחבר לפרספקטיבה האלוהית?

כאשר אדם חווה רע בלי שום סיבה הגיונית, והסבל שלו כל כך גדול שאין שום דבר טוב שיכול לנחם אותו, הוא ניצב בפני הזדמנות נדירה להתחבר לפרספקטיבה האלוהית שבתוכו. מה זה אומר? הכוונה היא שהאדם יכול להבין שהמהות האמיתית שלו היא לא האני האישי שמרגיש את הסבל, אלא שהוא בעצמו המציאות כולה - כלומר, הוא בעצם אלוהים.

הכוונה היא לכך שבסופו של דבר, האדם הוא חלק מהמציאות, וככזה הוא אינו נפרד מהמציאות. כשאדם מבין שהוא בעצם אחד עם המציאות כולה, הוא מבין שהרע שקורה לו הוא משהו שהוא עצמו רוצה שיקרה - ברמה העמוקה ביותר, כי הוא המציאות. לדוגמה, אם מישהו חווה סבל נוראי, הוא יכול להבין שבעצם הוא עצמו - כמציאות - רוצה לחוות את הסבל הזה בדיוק כפי שהוא מתרחש.

זאת לא נקודת מבט של אדם רגיל שמנסה להרגיש טוב בעזרת סיבות חיצוניות, אלא נקודת מבט של אלוהים. מנקודת מבט אלוהית זו, אין צורך להצדיק את הרע בשום אופן. הרע קיים פשוט כי זה הרצון של המציאות, שהיא האדם עצמו.

איך להרגיש טוב ללא סיבה חיצונית?

ברגע שאדם מפסיק להתנגד למציאות, הוא מפסיק גם להרגיש רע. כשאין התנגדות, אין סבל. זה המקום שבו האדם יכול להרגיש טוב - גם אם אין שום סיבה חיצונית או הצדקה לרע שהוא חווה. הוא מרגיש טוב לא בגלל שמשהו טוב קרה בעקבות הרע, אלא בגלל שהוא הפסיק להתנגד למציאות והוא מרגיש אחד עם הרצון האלוהי של המציאות.

לדוגמה, אם שורפים אדם באש, מנקודת מבט אנושית זה רע וסבל נוראי. אבל מנקודת מבט אלוהית, האדם יכול להרגיש שזה בדיוק מה שהוא - כמציאות - רוצה שיקרה, ולכן הוא אינו סובל. הוא חווה את הרע כמשהו מושלם, כי זו בדיוק המציאות שהאלוהים שבו רוצה לחוות.

היכולת הזאת להרגיש טוב ללא סיבה חיצונית, מתוך חיבור לפרספקטיבה האלוהית, היא למעשה ההישג הרוחני הגבוה ביותר שאליעד מתאר. זו לא נחמה פשוטה, אלא הבנה עמוקה מאוד של טבע הקיום.

לסיכום - טוב להרגיש רע מושלם

לסיכום, אליעד כהן מסביר שהדרך להשתחרר מהסבל איננה באמצעות הצדקות או חיפוש היגיון ברע. להפך, ככל שהרע הוא יותר חסר הסבר והיגיון, כך יש לאדם הזדמנות גדולה יותר להתחבר לפרספקטיבה של אלוהים. האדם מפסיק לחפש משמעות או הצדקות חיצוניות, ומתחיל לראות את עצמו כחלק מהמציאות השלמה שרוצה בדיוק את מה שקורה לה, כולל את הרע הכי מוחלט.

באמצעות חיבור עמוק להבנה שהאדם הוא אלוהים (המציאות עצמה), הוא יכול להרגיש טוב מושלם, גם כשאין שום דבר טוב ברע שהוא חווה. זוהי נקודת מבט עמוקה ומיוחדת, שמאפשרת לאדם לחוות שלמות ושקט פנימי גם בתוך הסבל הגדול ביותר.

מה טוב בלהרגיש רע שאין בו שום דבר טוב?

השאלה המרכזית שנידונה היא מה יכול להיות טוב בכך שבן אדם מרגיש רע, אך לא מוצא שום היבט חיובי ברע הזה. כלומר, כאשר אין שום סיבה טובה נראית לעין שיכולה להצדיק את הרע שהוא חווה, ולא ניתן למצוא שום תועלת בו - מה עדיין יכול להיות טוב בכך?

כאשר הרע מביא לטוב

בדרך כלל, אנשים מנסים להצדיק את הרע בכך שהם מחפשים את ההיבט החיובי שבו. לדוגמה, אם מישהו מחמיץ טיסה בגלל תאונת דרכים ולאחר מכן המטוס מתרסק, הוא עשוי לומר לעצמו: "לפחות ניצלתי". במקרה כזה, האדם מוצא הסבר לכך שהרע שקרה לו הוביל למשהו טוב. כך, אנשים רבים מאמצים את התפיסה כי "הכל לטובה" או ש"אין רע בלי טוב". הם משתמשים בפרשנות זו כדי להפחית את תחושת ההתנגדות שלהם כלפי מה שקרה, וכך להרגיש פחות רע.

כאשר לא ניתן למצוא שום טוב ברע

אבל מה קורה כאשר לא ניתן למצוא שום תועלת או סיבה חיובית לרע? מה קורה כאשר אדם מרגיש כל כך רע, עד שהוא לא מצליח להיאחז באף הסבר חיובי? הוא לא מצליח למצוא שום קשר בין הרע שהוא חווה למשהו טוב בעתיד או לסיבה מוצדקת כלשהי. במצב כזה, לא רק שהוא חווה סבל, אלא שגם אין לו שום דרך להצדיק את הסבל הזה באופן שמנחם אותו.

המקור האמיתי של הסבל

בנקודה זו, ניתן להבין דבר עמוק יותר - הסיבה האמיתית לכך שאדם מרגיש רע אינה קשורה בהכרח למה שקורה לו, אלא בהתנגדות שלו למה שקורה. כלומר, אם מישהו היה רוצה את מה שקורה לו, לא היה לו רע. הסבל נובע מכך שאדם רוצה שמשהו יקרה בצורה מסוימת, אך המציאות מתרחשת באופן שונה. ברגע שהוא מפסיק להתנגד למציאות - הוא מפסיק לסבול.

הפרספקטיבה של אלוהים

לפי גישה זו, אלוהים אינו כפוף לאף סיבה או הצדקה. אלוהים לא חייב ליצור רע כדי שיצא ממנו טוב. אם אלוהים היה רוצה רק טוב, הוא היה יוצר רק טוב, כי הוא כל יכול. אבל אלוהים ברא גם את הרע - לא כדי שיצא ממנו טוב, אלא כי כך הוא רצה. כלומר, המציאות כוללת רע כי זה מה שהיא רוצה להיות. אין בכך היגיון של "זה מוביל לטוב", אלא פשוט כי כך היא פועלת.

התחברות לפרספקטיבה של אלוהים

אם אדם מצליח להפסיק להתנגד למה שקורה, גם אם אין בזה שום דבר טוב, הוא יכול לחוות שינוי תודעתי. הוא מפסיק לחפש משמעות ברע ומפסיק לנסות להצדיק אותו. במקום זאת, הוא מקבל את המציאות כמו שהיא. כאשר הוא מתחבר לרעיון ש"המציאות רעה כי ככה היא רוצה להיות", הוא מתחיל לראות את עצמו כחלק מהמציאות. הוא בעצם מזהה את עצמו עם המציאות כולה - ובכך, הוא בעצם מתחבר לנקודת המבט של אלוהים.

להרגיש טוב בלי סיבה

בשלב הזה, האדם יכול להגיע למקום שבו הוא מפסיק להתעסק בשאלה "למה רע לי?" ומתחיל לקבל את המציאות ללא התנגדות. ברגע שהוא מפסיק לחפש סיבות והצדקות, הוא יכול להתחבר לפרספקטיבה של אלוהים, שבה אין צורך בהסברים. הוא מפסיק לראות את הרע כמשהו שיש לו מטרה או סיבה - והוא פשוט מקבל אותו כפי שהוא. מתוך נקודת מבט זו, הוא מסוגל להרגיש טוב - אפילו אם הוא חווה משהו רע.

לסיכום

הדרך האולטימטיבית להשתחרר מתחושת הרע אינה דרך חיפוש אחר הצדקות או היגיון מאחורי הסבל, אלא דרך התחברות עמוקה יותר להבנה שהמציאות היא כפי שהיא - כי כך היא רוצה להיות. ברגע שאדם מפסיק להתנגד לרע, הוא מפסיק לסבול, גם אם אין ברע שום תועלת גלויה. דרך זו מובילה להבנה עמוקה יותר של הקיום וליכולת להרגיש טוב - ללא צורך בהצדקה או בסיבה חיצונית.