טיעון:

לבורא (אלוהים) יש אך ורק "רצון להשפיע"

לנברא יש גם "רצון להשפיע" + "רצון לקבל"

האושר הוא כאשר האדם הנברא הופך את ה"רצון שלו לקבל" ל"רצון להשפיע".

אז נוצרת השתוות עם הבורא = גאולה אישית.

סוף טיעון.

הפרכה:

גם לבורא יש רצון לקבל.

הוכחה: בריאת העולם.

מאחר שהבורא רצה לברוא את העולם, הרי שבריאת העולם נתנה לבורא נחת רוח ומילוי רצון. וא"כ גם לבורא יש רצון לקבל.

אם לא היה לבורא רצון לקבל, הרי שהוא לא היה בעל רצון כלשהו וממילא הוא לא היה בורא את הבריאה.

נחדד: אין רצון להשפיע ללא רצון לקבל!

כל רצון ולא משנה כיצד הוא יוגדר, הרי שהוא נובע בראש ובראשונה מרצון לקבל.

רצון = חיסרון = תחושת חסר אישית = רצון לקבל סיפוק על ידי מילוי הרצון.

הביטוי "רצון להשפיע", הוא ביטוי מוטעה שמורכב מ - 2 רבדים שונים.

רצון + להשפיע.

רצון = מבטא את החסר / את הרצון לשלמות / את הרצון להגיע לסיפוק / דהיינו, הרצון לקבל.

להשפיע = הצורה הגשמית / מעשית של הרצון לקבל.

ז"א ההשפעה היא הפעולה / היא ההגדרה של הרצון, דהיינו, הרצון הוא להשפיע / לאכול / לאהוב / לדבר וכיו"ב.

רצון להשפיע פירושו צורה כלשהי של רצון = צורה כלשהי של חסר כלשהו.

אך בכל מקרה, הרצון עצמו הוא תמיד לקבל.

לא משנה כיצד נסתכל על הדבר, רצון מעצם הגדרתו משמעותו היא לקבל, דהיינו, רצון לקבל.

התכלית של הגשמת רצון באשר הוא היא "לקבל", גם אם מדובר ברצון להשפיע.

ה"להשפיע" רק מגדיר את הרצון. במקום רצון לאכול / לשמוח / להיות מאושר, במקום זאת הוגדר "רצון להשפיע". אך זה אינו משנה את מהות הרצון הבסיסית, שהיא מבטאת חסר ורצון לקבל סיפוק כלשהו משינוי מציאות כלשהי.

שאלה:

כיצד ניתן לומר כי לבורא יש רצון לקבל, הרי הנברא לעולם אינו יכול לתת דבר לבורא, משום שהבורא הוא בעצם זה שנותן לעצמו את הדבר באמצעות הנברא. וא"כ כיצד ניתן לומר שיש לבורא רצון לקבל מהנברא?

קיימות מספר תשובות אפשריות:

1 - גם אם נאמר כי הבורא אינו יכול לקבל הטבה מהנברא, הרי שעדיין זה לא מונע ממנו להיות בעל רצון לקבל.

קיימת האפשרות כי הרצון לקבל של הבורא, אכן אינו מתמלא לעולם משום שהוא אינו יכול לקבל הטבה מהנבראים, אך זה לא מונע אותו להיות בעל רצון לקבל.

נחדד: זה שהבורא אינו יכול למלא את רצונו, זה לא אומר שאין לו רצון כזה.

2 - נכון יותר לומר כי הרצון לקבל של הבורא הוא אינו מהנבראים עצמם, אלא מתהליך הבריאה עצמה.

ז"א יש לשים לב לכך שההוכחה לכך שלבורא יש רצון לקבל, נובעת מכך שהוא ברא את הבריאה ולאו דווקא ממשהו כלשהו שקשור לנבראים (כגון דת / תורה / יהדות / מצוות וכיו"ב).

מעשה הבריאה עצמו הוא עצמו מבטא רצון לקבל, מאחר שכל רצון הוא מבטא חסר ורצון לקבל.

גם אם הרצון לקבל בא לידי ביטוי ברצון להשפיע, עדיין זהו רצון לקבל.

3 - בנוסף יש לשים לב לכך, כי לפי הלוגיקה שהבורא אינו יכול לקבל הטבה מאת הנבראים, כי בכל מקרה הוא זה שצריך לתת את ההטבה לעצמו באמצעותם, הרי שזה עצמו גם שולל את הרעיון של "הרצון להשפיע".

משום שגם על הרצון להשפיע אפשר לומר שהוא אינו אפשרי, מאחר שהנבראים הם אינם ישות עצמאית, אלא הם לא יותר מאשר בובות על חוט וכיו"ב, וממילא אין משמעות אמיתית לישותם, וממילא לא ממש ניתן להשפיע ולתת להם הטבה כלשהי.

וכמובן שקיימת גם בעיה חמורה יותר, והיא שהרצון להשפיע יוצר את ההכרח שהבורא יגרום לנברא להרגיש חסר ורע כלשהו, כדי שהוא יוכל להשפיע לו הטבה. וזה כמובן דבר אבסורדי שהוא חסר משמעות לחלוטין.

הדבר דומה לראובן שפוצע את חברו שמעון, כדי שהוא ראובן יהיה מסוגל להציל חברו שמעון ולעזור לו.

כמובן שרצון להשפיע כזה הוא מטופש לחלוטין ואין כאן שום רצון להשפיע אמיתי, משום שכדי להשפיע הבורא ראשית כל צריך לברוא נברא עם חסר כלשהו, כדי שהוא יוכל להשפיע לו.

כך שמצד האמת כל הרעיון של הרצון להשפיע הוא מטופש, כי מצד אחד הבורא גורם לאדם לסבול ומצד שני הוא כביכול מרחם עליו ומספק לו הטבה כלשהי. זאת כמובן שטות מוחלטת.

ובכל מקרה כנ"ל, כל טיעון שגורם לכך שהבורא אינו יכול לקבל הטבה מהנברא, הרי שהוא גם יכול לשמש לכך שהבורא אינו יכול להיטיב לנברא.

לסיכום: תהליך הבריאה על ידי הבורא, מבטא רצון כלשהו של הבורא, שהוא לעולם יהיה רצון לקבל הטבה כלשהי בעת מילוי הרצון, גם אם ההטבה אינה מגיעה ישירות מהנברא.

הערה נוספת:

גם הלוגיקה כי התכלית היא להגיע להשתוות צורה עם הבורא, גם היא אינה נכונה.

יתכן כי אדרבה, התכלית היא לבטל את הרצון להשפיע ולהישאר רק עם הרצון לקבל.

ראה בהרחבה כאן: מהי תכלית הבריאה ?.

הערה נוספת:

קיימת גם האפשרות להגדיר כל רצון כרצון להשפיע. ז"א אין דרך להוכיח כי לאדם קיים רצון להשפיע.

אם רוצים, אפשרי להגדיר ולהוכיח כי הרצון של האדם הוא אך ורק להשפיע וכי אין לאדם רצון לקבל.

ז"א אם אפשר לומר כי לבורא אין רצון לקבל, הרי שגם אין דרך להוכיח כי לאדם יש רצון לקבל.

יותר מכך:

אפשר גם לומר בדיוק את ההפך והוא:

כי לבורא יש רצון לקבל בלבד, כי הוא אינו יכול לתת לאף אחד שום דבר באמת, כי הכל זה הוא, וגם כדי לתת הוא צריך לברוא חסר, וזו כמובן אינה נתינה כנ"ל. וא"כ לבורא יש רק רצון לקבל, גם אם הוא אינו מסוגל למלא את רצונו.

אך לנברא יש גם רצון להשפיע, משום שהנברא מסוגל להשפיע הטבה באמת, כי הוא הרי נפרד ממהותו של מקבל ההטבה. ובנוסף, האדם גם אינו יוצר את החסר אצל חברו, אלא רק משפיע הטבה.

כך שרק אצל הנברא קיימת האפשרות להיטיב הטבה באמת. כי:

1 - מקבל ההטבה נפרד ממנו והוא אינו הוא עצמו, דהיינו, ההטבה היא אמיתית ואינה עצמית.

2 - נותן ההטבה אינו אחראי לחסר ולרע של מקבל ההטבה, אלא הוא מיטיב עמו בלבד, דהיינו, הטבה שלמה.

ואפשר גם להמשיך ולומר, כי שורש הרע נובע דווקא מ"הרצון להיטיב". ועל האדם להגיע להשתוות צורה אל מול הבורא, ולהמיר את הרצון שלו להיטיב לרצון שלו לקבל, דהיינו, להגדיל את האגו העצמי שלו, כדי שכך הוא יוכל יותר לקבל הטבה מתמדת כמו הבורא.

ונקודה נוספת:

גם אם האדם ממיר את הרצון שלו לקבל לרצון שלו להשפיע, הרי שגם זה עצמו נובע מהרצון לקבל של האדם.

דהיינו, האדם רוצה לקבל הטבה מהבורא, ולכן הוא מבטל את הרצון העצמי שלו, או נכון יותר לומר מדחיק את הרצון שלו לקבל והופך אותו כאילו לרצון להשפיע. אך זו בסך הכל מרמה עצמית.

כי אם לא היה לאדם רצון לקבל הטבה כלשהי, הרי שהוא גם לא היה רוצה להשפיע. כי כל פעולה שורשה ברצון כלשהו...

ובנוסף, אם לא יישאר אצל האדם הרצון לקבל, כיצד יוכל הבורא לתת לנברא את ההטבה וכולי.