מדוע אלוהים בוחר את המציאות רק מנקודת מבט של נפרדות?

אליעד כהן מסביר בהרצאתו את המשמעות העמוקה מאחורי הרעיון לפיו אלוהים בוחר את המציאות רק בנפרדות ולא באחדות. הוא מדגיש שהיכולת לחוות בחירה חופשית, שליטה, והחלטה כלשהי, קיימת אך ורק במצב של נפרדות וצמצום. במילים אחרות, המושג של בחירה חופשית מתאפשר אך ורק כאשר קיימת תחושה של הפרדה בין אלוהים לבין המציאות או בין האדם לבין הסביבה שלו.

איך מתאפשרת חוויה של בחירה חופשית בנפרדות?

כאשר קיימת נפרדות, האדם חווה תחושת עצמאות וזהות נפרדת מהעולם. הוא רואה את עצמו כישות עצמאית שמחליטה החלטות ובוחרת נתיבים בחייה. אליעד כהן מדגיש שהמצב הזה נקרא "נפרדות" מכיוון שישנה הבחנה ברורה בין "אני" לבין "המציאות שסביבי". בנפרדות הזו, האדם חווה באופן אמיתי את התחושה שהוא בוחר, וכך הוא מסוגל להאמין שהוא אחראי להחלטותיו ולמעשיו.

דוגמה אחת שאליעד נותן לכך היא הרגשה שאומרת: "אני בחרתי לעשות טוב או רע". האדם שחווה עצמו כישות נפרדת, יכול לחשוב באופן ברור שהוא בעצמו יצר את פעולתו. כלומר, התחושה הזו של בחירה מתאפשרת בזכות זה שהאדם אינו חווה את עצמו כדבר אחד לגמרי עם המציאות שסביבו.

מדוע באחדות לא קיימת חוויית בחירה?

במצב של אחדות מוחלטת, שבו אין שום הבדל בין האדם לבין העולם שסביבו, אין אפשרות לחוות שום סוג של בחירה חופשית. הסיבה לכך היא פשוטה: כדי לבחור משהו, חייב להיות משהו נוסף, משהו שונה ממה שנבחר, חייבת להתקיים הפרדה כלשהי בין זה שבוחר לבין האפשרויות העומדות לבחירתו. כאשר האדם נמצא במצב אחדותי, שבו הכל נתפס כדבר אחד בלתי נפרד, אז לא קיימת חוויית ההחלטה, כי האדם הוא בעצמו המציאות כולה.

לדוגמה, אליעד מסביר שאם הכל הוא אחד מוחלט, לא ניתן לדבר על "רצון". מכיוון שרצון הוא תמיד כלפי משהו שחסר לאדם, ואילו באחדות מוחלטת אין שום חיסרון משום שכל המציאות היא האדם בעצמו. לכן, המושג "רצון" או "בחירה" לא יכול להתקיים כאשר האדם חווה את עצמו כדבר אחד עם כל מה שקיים.

מה משמעות המשפט "זה שבנפרדות הוא שבוחר מלכתחילת הרע"?

אליעד מסביר לעומק את המשפט "זה שבנפרדות הוא זה שבוחר מלכתחילת הרע". הוא מחדד את הנקודה שהיכולת להבחין ב"רע" ולהגדיר משהו כרע קיימת רק מנקודת המבט של הנפרדות. מדוע? מפני שרק מנקודת מבט של הפרדה וחוסר מושלמות, האדם מסוגל לזהות חיסרון, קושי או רע. ברגע שקיימת הבחנה זו של טוב ורע, של חסר ומלא, קיימת בהכרח הפרדה, ולכן גם קיימת הבחירה.

אליעד מציין שברגע שהאדם אומר לעצמו: "בחרתי מלכתחילה את הרע הזה", הוא למעשה מזהה ומקבע את עצמו כישות נפרדת מהמציאות. אם הוא היה נמצא באחדות מוחלטת עם המציאות, לא הייתה לו כלל היכולת לזהות משהו כרע. רק מהפרספקטיבה של ישות נפרדת, המציאות עשויה להיראות חסרה או שלמה, טובה או רעה.

מה ההבדל בין הפרספקטיבה של הנפרדות לפרספקטיבה של האחדות?

אליעד מדגיש שיש הבדל מהותי בין שתי הפרספקטיבות הללו:

• הפרספקטיבה של הנפרדות - האדם חווה עצמו כנפרד מהמציאות, הוא מרגיש שחסרים לו דברים, הוא רוצה דברים, והוא חווה בחירה והחלטות באופן ממשי.
• הפרספקטיבה של האחדות - האדם חווה עצמו כדבר אחד עם כל המציאות, ולכן לא יכול לחוות שום רצון, בחירה, חיסרון או רע. הכל נתפס כמושלם, שלם וללא הבחנות.

אליעד מסביר זאת באמצעות ההמחשה של אדם שאומר לעצמו "אני רוצה את המצב הזה מלכתחילה". המשפט הזה אפשרי אך ורק מנקודת מבט של נפרדות, שבה קיים רצון כלשהו. לעומת זאת, מנקודת המבט של אחדות מוחלטת, לא יכול להיות רצון "מלכתחילה", כיוון שהכל כבר שלם ואין שום דבר מעבר או מחוץ לו.

כיצד התפישה הזו של בחירה משפיעה על חיי האדם?

התפישה הזו שאליעד מתאר, של הבחירה שמתקיימת רק מנקודת המבט של נפרדות, יכולה להשפיע משמעותית על חיי האדם ועל תפיסתו העצמית. אם האדם מבין לעומק שהבחירות שלו והתחושה של הטוב והרע נובעות אך ורק מנקודת מבט מצומצמת ונפרדת, הוא יכול להתחיל להבין כיצד ליצור שלום פנימי עמוק יותר. הוא יבין שכל מה שנראה רע, הוא רק פרי תפישה של הפרדה מהמציאות.

לעומת זאת, אם האדם לא מבין זאת, הוא עשוי להמשיך לסבול ולחוש תחושת אשמה על החלטותיו, מתוך אמונה שהוא באמת הישות הנפרדת שבחרה ברע.

אליעד מסיים את ההרצאה עם הדגשה חזקה על כך שהבנת ההבדל בין פרספקטיבת הנפרדות לפרספקטיבת האחדות, היא הבנה קריטית ומשנת חיים.