האם יש לאלוהים בחירה חופשית באמת?

בשיחה זו, אליעד כהן עוסק בשאלה המרכזית והעמוקה, האם יש לאלוהים בחירה חופשית או לא. התוכן מעלה שאלות פילוסופיות לגבי האחדות, ההפרדה, והאם המושג של בחירה חופשית בכלל רלוונטי בהקשר של אלוהים, אחדות מוחלטת, והכל אחד.

אליעד מסביר כי כאשר מדברים על אלוהים מנקודת המבט של האחדות המוחלטת, למעשה אין שום מקום למושג "בחירה חופשית", כי אין משהו נפרד שיבחר בין אפשרויות שונות. הבחירה החופשית מחייבת נפרדות - מחייבת שני דברים לפחות, כאשר יש שתי אופציות ומתוכן ניתן לבחור. באחדות מוחלטת, כאשר הכל הוא אחד, אין אופציות לבחירה. לכן, ברמת האמת האבסולוטית, לא ניתן לדבר על בחירה חופשית של אלוהים, כי אלוהים הוא הכל והוא אחד.

איך מתבטלת הבחירה ברמת האחדות?

כדי להמחיש את הרעיון, אליעד נותן דוגמה של אדם שמבין ברמה גבוהה מאוד של מודעות, שכל מה שהוא עושה, כולל המחשבות וההחלטות שלו, אינן באמת מתוך בחירה אישית אלא מתרחשות מתוך הכרח פנימי שאין לו שליטה עליו. ברמה העמוקה ביותר, אדם שמגיע להבנה שהכל אחד, מפסיק להרגיש שיש לו בחירה בכלל, כיוון שהוא מזהה שההחלטות שלו כבר נקבעו מראש.

אבל, אומר אליעד, כאשר אנחנו מסתכלים מנקודת המבט של הנפרדות - שהיא נקודת המבט הרגילה, שבה האדם חי ביומיום - עולה השאלה מחדש: האם ברמת המציאות היומיומית שלנו, שבה אנו חיים כאנשים נפרדים, יש בכלל אפשרות לאמץ את ההבנה הזו שאין באמת בחירה חופשית? הרי לכאורה אנחנו חווים בחירה כל הזמן - מה לאכול, לאן ללכת, איך להתנהג. בנקודת המבט הזו, החוויה היא של בחירה, אך האמת האבסולוטית שוללת את האפשרות הזאת.

למה אנשים חושבים שאין להם בחירה?

אליעד מסביר כי לפעמים אנשים חווים תחושה של חוסר בחירה, והם מרגישים מסכנים בגלל התחושה הזאת. הוא מסביר שזהו מצב של מודעות חלקית, כיוון שאדם כזה עדיין לא הגיע להבנה העמוקה של האחדות. מי שחושב שאין לו בחירה ועדיין מרגיש רע עם זה, עדיין נמצא במצב ביניים. הוא עדיין תופס את עצמו כנפרד ומרגיש מוגבל על ידי משהו חיצוני. זו הבנה לא שלמה.

לדוגמה, כאשר אדם אומר: "רע לי כי אני מרגיש שאין לי שליטה, " זו עדיין לא הבנה מוחלטת. זו חצי הדרך - הוא מבין שאין בחירה חופשית, אבל עדיין לא מבין באמת את האחדות. הוא חושב שיש כוח חיצוני שקובע עבורו, אבל אם היה מבין לעומק את האחדות, היה מבין שאין אפילו כוח חיצוני.

למי יש באמת בחירה בעולם?

אליעד שואל שאלה מאתגרת נוספת: אם לאדם אין בחירה, האם זה אומר שלאלוהים כן יש? לכאורה, אפשר לחשוב שאלוהים הוא זה שבוחר הכל, כי הוא הגורם האחראי היחידי למציאות. אך אליעד מחדד את הנקודה הזו ומסביר שבאמת מוחלטת, גם אלוהים לא באמת בוחר. כי אם אלוהים הוא הכל, והוא זה שיצר את המציאות בשלמותה ללא הפרדה, הרי שאין לאלוהים שום אופציה אחרת מלבד מה שקיים בפועל. לכן, אפילו לאלוהים אין חופש מוחלט, כי הכל מתנהל לפי הכרח פנימי אחד ומוחלט.

הוא נותן דוגמה נוספת: בן אדם יכול מדי פעם להרגיש "חופשי", ללכת לחופש, להחליט לנוח או לעשות משהו שונה. אך אלוהים לא יכול לעשות זאת, כי הוא תמיד הכל. אין לו אפשרות "לצאת לחופש" או להשתחרר מהקיום שלו עצמו. הוא תמיד נמצא במצב של אחדות מוחלטת. כלומר, אלוהים מוגבל דווקא בגלל שלמותו ואחדותו, ואין לו מקום לבחירה או לשינוי.

האם אלוהים מוגבל בגלל האחדות שלו?

למעשה, אליעד מסביר שדווקא אלוהים הוא הכי פחות חופשי, כי אין לו שום מרווח תמרון. הוא מביא את הדוגמה של הזריחה: "מי מכריח את השמש לזרוח כל בוקר?" לכאורה, אלוהים אחראי לכך, אבל האם זו בחירה? לא באמת. זו פעולה מוחלטת וקבועה שאין בה שום אפשרות אחרת. היא חייבת לקרות, ולכן אינה תוצאה של בחירה, אלא של הכרח מוחלט.

הוא גם מזכיר את הרעיון שכשאדם מבין את האמת, הוא מפסיק להרגיש רע מההבנה הזאת. כי ההבנה המוחלטת שהכל הכרחי ושלם מבטלת את תחושת החסר והכאב. כלומר, רק הבנה חלקית יוצרת תחושת מצוקה מחוסר הבחירה, ואילו הבנה מוחלטת של המציאות משחררת לחלוטין מתחושת המסכנות או הקורבנות.

מהי המסקנה הסופית לגבי הבחירה החופשית של אלוהים?

בסופו של דבר, אליעד מגיע למסקנה שברמה המוחלטת ביותר - אין בחירה חופשית כלל, לא לאדם ולא לאלוהים. כל המציאות מתנהלת לפי הכרח פנימי עמוק, שלם ומושלם. האדם שחושב שאין לו בחירה ועדיין מרגיש מסכן, פשוט לא הגיע עדיין להבנה המלאה של המושג "הכל אחד". ההבנה המלאה והשלמה מביאה לתחושת חופש מוחלט, דווקא מתוך ההכרה שאין שום דבר נפרד לבחור בו.