השאלה המרכזית שאליעד כהן דן בה היא האם אלוהים הוא חכם או טיפש, ועד כמה נכון לומר שהעולם עצמו הוא חכם או טיפש. אליעד כהן מתייחס תחילה לתפיסת הדתיים, שמעדיפים לחשוב שאלוהים הוא חכם, בעיקר כי הם מאמינים בו ומביכים לומר שהם מאמינים במישהו טיפש או משוגע. אם יכירו בכך שהם מאמינים בישות טיפשה, הם בעצם מודים בשיגעון שלהם עצמם. בנוסף, אליעד מסביר שאם אלוהים הוא חכם, זה נותן הצדקה לסיפורי התורה ולרעיון שיש לעולם תכלית מסוימת, ולכן יש לדתיים אינטרס גדול להציג את אלוהים כחכם.
האם מי שיצר את השכל חייב להיות חכם יותר?
אחד הטיעונים שאליעד מציג הוא הטיעון של רבנים הטוענים שאם בני האדם חכמים, חייב להיות מישהו חכם יותר שיצר אותם. לכאורה, אדם חכם קיבל את השכל שלו מאלוהים, ולכן אלוהים חייב להיות חכם יותר מכל אדם. אך אליעד מבהיר שזהו טיעון שגוי ואף טיפשי. הוא מדגים זאת בכך שאם בני האדם חכמים, מי נתן את השכל לאנשים טיפשים או למשוגעים? אם אלוהים אחראי גם לשיגעון, אולי הוא משוגע בעצמו. אם משתמשים באותו היגיון, זה אומר שאלוהים לא יכול להיות רק חכם, אלא חייב להיות גם טיפש.
מה יש יותר בעולם, חוכמה או טיפשות?
אליעד מסביר שהרב מסתכל על האנשים החכמים ומסיק שאלוהים חכם, אבל הוא מתעלם מהמשוגעים ומהטיפשים בעולם. אם אלוהים יצר את הכל, הוא יצר גם את הטיפשות והשיגעון, וזה אומר שבהכרח הוא גם טיפש ומשוגע בעצמו. סטטיסטית, אליעד מסביר, בעולם יש הרבה יותר טיפשות ושיגעון מאשר חוכמה, משום שמספר האנשים החכמים הוא מצומצם יחסית לאנשים הטיפשים ולבעלי החיים והדוממים, שהם רוב מוחלט ואין בהם שום חוכמה גלויה.
איך אפשר להגדיר מה זו בכלל חוכמה?
אליעד ממשיך ושואל איך בכלל מגדירים מה זו חוכמה. הוא נותן דוגמה של תא סרטני שיש לו יכולת התפשטות. האם הוא חכם? אולי הוא טיפש שאינו מצליח לשמור על הכוח שלו באופן מסודר. כך שבעצם היכולת ליצור משהו אינה מוכיחה חוכמה. הוא גם מסביר שאולי האנשים שנראים לנו משוגעים הם למעשה החכמים האמיתיים, והאנשים שאנחנו תופסים כחכמים הם בעצם המשוגעים. לכן הוא מדגיש שצריך קודם כל להגדיר מה זו בכלל חוכמה לפני שקובעים אם אלוהים הוא חכם.
האם יכול להיות שאלוהים גם חכם וגם משוגע?
אליעד מעלה נקודה מעניינת נוספת - אולי אלוהים הוא גם חכם וגם משוגע. הוא שואל את הדתיים: נניח שאלוהים שלכם חכם אבל גם יש לו הפרעות נפשיות, האם הייתם עדיין מכבדים אותו באותה צורה? הדתיים בדרך כלל מתנגדים למחשבה הזאת כי חשוב להם להאמין שאלוהים הוא מושלם. אליעד מסביר שבעצם, אם אלוהים יצר עולם שיש בו גם חוכמה וגם טיפשות, חייב להיות בו הפוטנציאל לשניהם - גם לשיגעון, לטיפשות, לכעס, לעצבים ולמחלות נפש. זה אומר שבתוך אלוהים עצמו יש את כל הדברים האלה, או לפחות את הפוטנציאל לייצר אותם.
האם אלוהים נמצא מעבר להגדרות של חוכמה וטיפשות?
אליעד מסביר לבסוף שהרעיון שאלוהים הוא חכם או טיפש הוא רעיון מוגבל. אלוהים, לטענתו, נמצא מעבר להגדרות האלו - לפני ההבחנה בין חוכמה וטיפשות, לפני הטוב והרע. לומר שאלוהים הוא רק חכם זו טיפשות בדיוק כמו לומר שהוא רק טיפש. אלוהים הוא בעצם משהו אחר לגמרי, מעבר לתפיסה האנושית, והוא כולל בתוכו את כל ההפכים. לכן, אין משמעות אמיתית לומר על אלוהים שהוא חכם או טיפש, מאחר והוא המקור שממנו נובע הכל.
האם דבר חכם הוא באמת חכם, או שאנחנו פשוט טיפשים?
אליעד מסביר שכאשר אנחנו מתלהבים ממשהו וחושבים שהוא מאוד חכם, זה בעצם בגלל הטיפשות שלנו. ככל שהאדם חכם יותר, הוא פחות מתלהב, ודברים שנראו לו פעם מאוד חכמים מתחילים להיראות לו פשוטים ואפילו טיפשיים. מצד שני, דבר שנראה לנו טיפשי יכול למעשה להיות חכם, ואנחנו פשוט טיפשים מכדי להבין אותו. זה מחדד את הבעייתיות בלומר על משהו שהוא בהכרח חכם או טיפש.
אז האם אלוהים הוא חכם או טיפש בסיכומו של דבר?
לסיכום, אליעד כהן מסביר שלהגדיר את אלוהים כחכם או כטיפש זהו ויכוח סרק. בעולם יש גם תהליכים שנראים חכמים וגם כאלה שנראים טיפשיים, אבל ההגדרה של חוכמה או טיפשות תלויה לחלוטין בתפיסתו של המתבונן. אלוהים האמיתי, לפי אליעד, הוא מעבר לכל ההגדרות, ואצל אלוהים האמיתי לא קיים ההבדל בין חוכמה לטיפשות, אלא הוא כולל את כל הצדדים האפשריים יחד.
- האם אלוהים חכם או טיפש?
- איך להגדיר חוכמה?
- האם העולם חכם או טיפש?
- האם אלוהים יכול להיות משוגע?
- חוכמה וטיפשות באלוהים
- מי נתן לאדם את השכל?