אליעד כהן פותח את ההסבר בכך שהוא מציג תפיסה רווחת בקרב אנשים בכלל ואנשים דתיים בפרט, שלפיה ישות חכמה, כמו אלוהים, חייבת לפעול תמיד מתוך תכלית מוגדרת וברורה. לטענתו, התפיסה הזאת היא למעשה שקר, אחד מהשקרים הרבים המופצים על ידי דתות שונות, והיא נובעת מחוסר הבנה בסיסי של המציאות ושל טבעו של אלוהים.
ההסבר מתחיל מכך שהדת מנסה לטעון שהאלוהים חייב להיות חכם, וככזה הוא חייב לבצע את מעשיו מתוך תכלית. הדתיים משתמשים בהנחה הזו כדי להוביל אנשים לאמונה שיש לאלוהים "הוראות יצרן", הנחיות כיצד לחיות, אותן חייב האדם למלא כדי לקיים את רצון האל. אבל אליעד מפריך את הטענה הזאת באמצעות שורה ארוכה של הסברים ודוגמאות מפורטות, הממחישות את האבסורד שברעיון.
האם חוכמה מחייבת פעולה בעלת תכלית?
הטענה של הדתיים היא שאדם חכם פועל תמיד מתוך מטרה מסוימת. אך אליעד מסביר שזו טעות גמורה, כי גם אנשים חכמים פועלים לפעמים ללא תכלית ברורה, לדוגמה - במשחקים. משחק הוא דוגמה לפעילות שנעשית לכאורה ללא תכלית מוגדרת או מטרה רחוקה, אלא לשם ההנאה או ההתנסות עצמה. כלומר, לא כל פעולה שנעשית מחוכמה חייבת להיות מכוונת להשגת תכלית כלשהי.
יתרה מזאת, אליעד מבהיר שישנה אפשרות נוספת, שאלוהים הוא כה חכם, ברמה כזו גבוהה, שדווקא בזכות החוכמה העצומה שלו, הוא יכול להרשות לעצמו לפעול ללא תכלית כלל. כלומר, דווקא מי שהוא כל כך חכם יכול להיות חופשי מהצורך בתכלית מוגדרת למעשיו.
האם תכלית האל מחייבת "הוראות יצרן" לאדם?
אליעד תוקף את הרעיון שהתכלית של אלוהים מחייבת בהכרח קיומן של הוראות יצרן לאדם, ומסביר שהדתיים קופצים מהר מדי למסקנה שיש לאדם משמעות מיוחדת או חובה כלשהי למלא את רצונו של אלוהים. הרי ייתכן שהתכלית של אלוהים היא בכלל אחרת לחלוטין: אולי הוא יצר את המציאות רק בשביל לראות את כל האפשרויות שהוא מסוגל ליצור, ושהאדם הוא בסך הכל אחד מתוך אינספור הדברים שאלוהים רצה לחוות או לראות.
אליעד נותן דוגמה נוספת של מצב שבו אלוהים יצר תודעות או אלוהויות אחרות, שמתחרות ביניהן מי יכולה ליצור עולם יותר מוזר או יותר משוגע. הרעיון הזה מוצג כדוגמה לכך שאין הכרח שאלוהים מתייחס לאדם בכלל, כפי שהוא לא מתייחס לתכלית של חרקים או ג'וקים.
האם התכלית של אלוהים יכולה להיות מושגת באופן מיידי?
אליעד מסביר שגם אם נניח שאלוהים פועל מתוך תכלית, עדיין זה לא מחייב שמדובר בתכלית רחוקה שיש להשיג בעתיד הרחוק. הוא מדגים שייתכן מאוד שהתכלית של אלוהים היא בכלל למלא את רצונו באופן מיידי, כלומר, - אלוהים פשוט רוצה לעשות מה שהוא עושה באותו רגע, וזוהי התכלית שלו. ולכן, כל רעיון שיש לאדם תפקיד מיוחד לעזור לאלוהים להשיג את מטרתו בעתיד הוא אבסורדי לחלוטין.
בנוסף, אליעד טוען שאם אלוהים הוא אכן חכם עד אינסוף, הוא אמור להיות מסוגל להשיג את מטרותיו ללא כל צורך במערכת מסובכת כמו הדת, מצוות או הוראות ספציפיות לאנשים. הוא מגדיר את הרעיון של התורה והדתות השונות כ"קונספט משוגע וחולני", כי אלוהים בעל חוכמה אינסופית אמור להיות מסוגל להשיג את תכליתו ללא כל סיבוך או עזרה חיצונית מאנשים.
האם ייתכן שלא קיימת תכלית לאלוהים בכלל?
נקודה חשובה שאליעד מדגיש היא שהרעיון של תכלית מעיד בהכרח על קיומו של חיסרון. הרי אם לאלוהים יש תכלית, פירוש הדבר שיש לו צורך להשיג משהו שעדיין אינו קיים. אך אלוהים, לפי ההגדרה, הוא מושלם ואין בו חיסרון, ולכן בלתי אפשרי שיהיה לו רצון להשיג משהו שחסר לו. ואם אין חיסרון - הרי שאין גם שום תכלית, ושום מטרה שאותה הוא צריך לממש.
האם אפשר למצוא תכלית ראשונית לכל המציאות?
אליעד מצביע על בעיה נוספת, כאשר הוא שואל: "מהי התכלית של התכלית?" גם אם ננסה להניח שלאלוהים אכן קיימת תכלית מסוימת, תמיד אפשר יהיה לשאול מהי המטרה של אותה תכלית. הסיבה שבגללה הוא רצה להשיג את המטרה הראשונה, תחייב אותנו להגדיר תכלית נוספת, וכך הלאה עד אינסוף. כלומר, הרעיון של "תכלית סופית" כלל לא אפשרי מבחינה לוגית, מאחר והוא מוביל לשרשרת אינסופית של סיבות.
כמו כן, אליעד מסביר שבתחילת המציאות, כאשר עוד אין בכלל "לפני" ו"אחרי", טוב ורע, סיבה ותוצאה - בכלל לא יכולה להתקיים תכלית, כי תכלית היא מושג יחסי שדורש מציאות של זמן, חיסרון וסיבתיות. לכן, התפיסה הדתית בדבר תכלית העולם או תכלית האלוהים היא מוטעית מיסודה.
האם השקר הדתי נמצא אצל כולם?
לבסוף, אליעד מדגיש שהשקר הזה של קיום התכלית קיים למעשה אצל כל אדם, לא רק אצל דתיים. כל בני האדם חושבים שיש משמעות לחיים, שהחיים הם תהליך שמוביל לתכלית כלשהי. אליעד קורא לכל אחד לבדוק בעצמו את האמת: האם באמת יש תכלית? ואם כן, אז מהי התכלית של התכלית, ומדוע הדברים הם כפי שהם?
- האם יש תכלית לחיים?
- מהי מטרת הבריאה?
- האם אלוהים פועל ללא תכלית?
- האם יש משמעות לחיים?
- מהי התכלית של רצון האל?