האם לימוד תורה ותפילה יכולים להגן עלינו מקורונה?

בהרצאה, אליעד כהן עוסק בקשר בין אמונה, תפילה ולימוד תורה לבין התפשטות מחלת הקורונה, תוך התמקדות בהשפעתם של הגורמים הללו על חיי אנשים חרדיים. הוא מציג שאלה מרכזית: האם לימוד תורה ותפילה יכולים לשמש מגן בפני המגפה, או שמא מדובר באמונה שגויה?

הדוגמה הראשונה שנבחנת היא המקרה של חרדים שהתפללו ולמדו תורה, אך עדיין נדבקו בקורונה. אליעד מציין את ההתמודדות עם סתירה לכאורה: כיצד יתכן שדווקא אלו שקדושים בתפילה ולימוד תורה, וחשבו כי הם מוגנים בזכות חייהם הדתיים, נדבקו במחלה?

הוא מתחיל בשאלה אם זוהי הוכחה לכך שהתפילה לא עוזרת, או שהתורה לא מונעת את המחלה. אליעד מציין כי לא ניתן להסיק מכך כי לימוד תורה לא שומר על האדם, זאת משום שהקורונה לא נגרמת בהכרח בשל התפילה או לימוד התורה, אלא עשויה להיות תוצאה של משתנים אחרים. הוא מציין כי כל אדם שנכנס לבית כנסת ולמד תורה לא בהכרח יידבק בקורונה.

לאחר מכן, הוא מסביר את ההשגחה הפרטית וההבנה הפנימית בנוגע לרוחניות והקשר עם אלוהים. אליעד טוען כי אלוהים הוא המחליט אם אדם יידבק במחלה או לא, ואם הוא יהיה חולה או ימות ממנה. הוא מבקש להדגיש את ההשגחה האלוהית כגורם שמוביל לתוצאה, ולא את הפעולות החיצוניות של לימוד תורה ותפילה בלבד.

אליעד מתאר סיטואציה בה חייל חמוש ייתקל במחבל. הוא מציין כי למרות שהחייל מצויד בנשק, אם אלוהים לא יגן עליו, הוא לא יצליח להינצל. על אותו משקל, גם אם אדם מתפלל ולומד תורה, זה לא בהכרח יימנע ממנו להידבק בקורונה, כי הכל תלוי בהחלטות אלוהיות.

ההסבר החשוב שאליעד מספק הוא כי גם אם אדם לומד תורה ומקיים מצוות, אם הוא לא עושה זאת בכוונה אמיתית ובתשומת לב, אין זה בהכרח יעניק לו את ההגנה המצופה. הוא מציין שייתכן והאדם למד תורה אך לא התרכז במטרת הלימוד, וכך התפילה לא יכלה להגן עליו כמו שהיא אמורה.

לסיכום, אליעד טוען כי אין להוכיח שהתפילה והתורה לא עוזרות. המגיפה לא בהכרח היא תוצאה של לימוד התורה או התפילה, אלא עשויה להיות תוצאה של ניסיונות אלוהים שבאמצעותם הוא בודק את אמונת האדם. כל אדם שמאמין באלוהים יכול למצוא בתפילה ובמצוות מקור להגנה, גם אם לא תמיד התוצאות הן כפי שהוא ציפה.