קושי לקבל החלטות, מהות הספק של אלוהים, למה אלוהים ברא את העולם, מה התכלית של התכלית
מדוע אנשים מתקשים לקבל החלטות?
אליעד כהן מסביר שהקושי של בני אדם לקבל החלטות בחיי היום - יום נובע משורש עמוק ופילוסופי שקשור בשאלה מדוע אלוהים ברא את העולם. בכל פעם שאדם נמצא בספק או בהתלבטות, הוא מחפש תשובה שכלית שתכריע את ההתלבטות שלו. אבל אליעד מסביר שכל התשובות נמצאות למעשה בתוך השאלה עצמה, וכאשר אדם באמת מבין את השאלה שלו לעומק, הוא מגלה שהתשובה כבר כלולה בתוכה.
לדוגמה, אם אדם מתלבט לגבי החלטה כלשהי כמו לעזוב דירה שהוא גר בה, מצד אחד יש לו סיבות לעזוב ומצד שני יש לו סיבות להישאר. הוא מרגיש שהוא חייב למצוא תשובה ברורה, כי נדמה לו שרק כך יוכל להיות שלם עם ההחלטה. אבל אליעד מצביע על כך שהסבל והקושי נוצרים מהאמונה שהאדם חייב שתהיה לו תשובה מוחלטת וברורה לשאלה שלו. למעשה, עצם הניסיון להגיע לתשובה שכלית מוחלטת הוא השורש לסבל.
מה הקשר בין קושי להחליט לבין הספק של אלוהים?
אליעד כהן ממשיך ומקשר בין הקושי האנושי לקבל החלטה לבין ההתלבטות הראשונה של אלוהים: האם לברוא את העולם או לא. הוא מסביר שהספק המקורי והראשון ביותר הוא של אלוהים עצמו, מאחר שכביכול לא הייתה סיבה הגיונית לברוא את העולם, וכל סיבה שמישהו יציע לכך מיד תיתקל בשאלה נוספת: "ומה הסיבה שלשמה קיימת התכלית הזאת?". כך נוצר מצב פרדוקסלי שבו מצד אחד מוכרח שיש סיבה לבריאת העולם כי הוא נברא בפועל, ומצד שני מוכרח שאין סיבה כי לא ניתן להצדיק סיבה מוחלטת והגיונית לבריאה זו.
הספק של אלוהים הוא בעצם המקור לכל ספק אחר שקיים בעולם, כי הספק הוא מהותי בעצם הקיום של כל דבר. כלומר, העובדה שאלוהים לא מסוגל היה להגיע להחלטה שכלית ברורה לבריאת העולם, היא בדיוק אותו מנגנון פנימי שקורה אצל אדם פרטי כשהוא מתקשה לקבל החלטה. גם האדם הפרטי מתמודד עם מצב שבו שתי האפשרויות שלפניו נראות לו טובות באותה מידה או רעות באותה מידה או פשוט לא משנות באותה מידה. בדיוק באותו אופן, גם אלוהים לא היה מסוגל להגיע להחלטה ברורה חד - משמעית, אך בכל זאת העולם קיים.
האם יש סיבה מוחלטת לבריאת העולם?
אליעד מדגיש שאין אפשרות לתת תשובה שכלית מוחלטת לשאלה מדוע אלוהים ברא את העולם. כל תשובה שכלית שתינתן תוביל מיד לשאלות נוספות על התכלית של התכלית עצמה. מכאן נובע הפרדוקס שההחלטה של אלוהים לברוא את העולם היא מצד אחד בלתי אפשרית ומצד שני עובדה קיימת. באותה מידה, גם כל אדם פרטי שמחליט החלטה בחייו, מחליט מתוך פרדוקס: ההחלטה אינה באמת שכלית לחלוטין, אך היא בכל זאת מתקיימת ומתממשת.
אליעד מדגיש שגם אם בסוף האדם בוחר החלטה מסוימת, כמו שאלוהים החליט לבסוף לברוא את העולם, אין זה אומר שהייתה סיבה מוחלטת שהכריעה את ההתלבטות, אלא שההחלטה התקבלה למרות הפרדוקס, באופן שחורג מן השכל.
מהו השורש האמיתי של הסבל בהתלבטות?
השורש האמיתי של הסבל בהתלבטויות, לפי אליעד כהן, הוא לא עצם ההתלבטות, אלא האמונה שהאדם חייב למצוא תשובה חד - משמעית שתפתור את ההתלבטות. הסבל אינו בעצם קיום הספק, אלא מתוך המחשבה שהמצב שבו אין לך תשובה הוא מצב רע או שגוי. האדם סובל רק משום שהוא חושב שצריך להיות לו פתרון מוחלט. לכן, הפתרון האמיתי לסבל הוא ההבנה שאין בהכרח צורך למצוא תשובה סופית ומוחלטת, בדיוק כפי שאלוהים אינו באמת חייב תשובה חד - משמעית מדוע ברא את העולם.
אליעד מדגיש את חשיבות ההבנה העמוקה שכל תשובה שננסה לתת לשאלה הגדולה ביותר - מדוע אלוהים ברא את העולם - לא תספק את השכל באופן מוחלט, משום שלכל תשובה אפשר לשאול את שאלת ההמשך: ומהי הסיבה לתכלית עצמה? הדבר נכון גם ברמה הפרקטית בחיי היום - יום של כל אדם, בכל התלבטות או קושי בקבלת החלטה.
מדוע ההבנה שהכל אחד פותרת את ההתלבטות?
אליעד מדגים זאת בכך שכאשר אדם באמת מבין את השאלה שלו לעומק, הוא רואה שהכל אחד, שהדברים שלכאורה מנוגדים הם בעצם ביטויים שונים של אותה מהות. ברגע שאדם מבין זאת, ההתלבטות שלו מאבדת את העוקץ שלה, כי הוא מבין שבעומק, ההחלטה אינה באמת משנה, והכל הוא אחד.
לדוגמה, אדם שמתלבט אם לעזוב את הבית או להישאר בו יפסיק לסבול כשהוא יבין שבעומק שני המצבים הם למעשה אותו דבר, מאחר שאין משמעות מוחלטת לשום החלטה. עצם ההבנה הזאת מאפשרת לאדם לפעול בלי הסבל הנלווה לספק ולחוסר הוודאות, גם אם הוא ממשיך לפעול ולבחור בפועל דבר מסוים.
אליעד כהן מסביר שהקושי של בני אדם לקבל החלטות בחיי היום - יום נובע משורש עמוק ופילוסופי שקשור בשאלה מדוע אלוהים ברא את העולם. בכל פעם שאדם נמצא בספק או בהתלבטות, הוא מחפש תשובה שכלית שתכריע את ההתלבטות שלו. אבל אליעד מסביר שכל התשובות נמצאות למעשה בתוך השאלה עצמה, וכאשר אדם באמת מבין את השאלה שלו לעומק, הוא מגלה שהתשובה כבר כלולה בתוכה.
לדוגמה, אם אדם מתלבט לגבי החלטה כלשהי כמו לעזוב דירה שהוא גר בה, מצד אחד יש לו סיבות לעזוב ומצד שני יש לו סיבות להישאר. הוא מרגיש שהוא חייב למצוא תשובה ברורה, כי נדמה לו שרק כך יוכל להיות שלם עם ההחלטה. אבל אליעד מצביע על כך שהסבל והקושי נוצרים מהאמונה שהאדם חייב שתהיה לו תשובה מוחלטת וברורה לשאלה שלו. למעשה, עצם הניסיון להגיע לתשובה שכלית מוחלטת הוא השורש לסבל.
מה הקשר בין קושי להחליט לבין הספק של אלוהים?
אליעד כהן ממשיך ומקשר בין הקושי האנושי לקבל החלטה לבין ההתלבטות הראשונה של אלוהים: האם לברוא את העולם או לא. הוא מסביר שהספק המקורי והראשון ביותר הוא של אלוהים עצמו, מאחר שכביכול לא הייתה סיבה הגיונית לברוא את העולם, וכל סיבה שמישהו יציע לכך מיד תיתקל בשאלה נוספת: "ומה הסיבה שלשמה קיימת התכלית הזאת?". כך נוצר מצב פרדוקסלי שבו מצד אחד מוכרח שיש סיבה לבריאת העולם כי הוא נברא בפועל, ומצד שני מוכרח שאין סיבה כי לא ניתן להצדיק סיבה מוחלטת והגיונית לבריאה זו.
הספק של אלוהים הוא בעצם המקור לכל ספק אחר שקיים בעולם, כי הספק הוא מהותי בעצם הקיום של כל דבר. כלומר, העובדה שאלוהים לא מסוגל היה להגיע להחלטה שכלית ברורה לבריאת העולם, היא בדיוק אותו מנגנון פנימי שקורה אצל אדם פרטי כשהוא מתקשה לקבל החלטה. גם האדם הפרטי מתמודד עם מצב שבו שתי האפשרויות שלפניו נראות לו טובות באותה מידה או רעות באותה מידה או פשוט לא משנות באותה מידה. בדיוק באותו אופן, גם אלוהים לא היה מסוגל להגיע להחלטה ברורה חד - משמעית, אך בכל זאת העולם קיים.
האם יש סיבה מוחלטת לבריאת העולם?
אליעד מדגיש שאין אפשרות לתת תשובה שכלית מוחלטת לשאלה מדוע אלוהים ברא את העולם. כל תשובה שכלית שתינתן תוביל מיד לשאלות נוספות על התכלית של התכלית עצמה. מכאן נובע הפרדוקס שההחלטה של אלוהים לברוא את העולם היא מצד אחד בלתי אפשרית ומצד שני עובדה קיימת. באותה מידה, גם כל אדם פרטי שמחליט החלטה בחייו, מחליט מתוך פרדוקס: ההחלטה אינה באמת שכלית לחלוטין, אך היא בכל זאת מתקיימת ומתממשת.
אליעד מדגיש שגם אם בסוף האדם בוחר החלטה מסוימת, כמו שאלוהים החליט לבסוף לברוא את העולם, אין זה אומר שהייתה סיבה מוחלטת שהכריעה את ההתלבטות, אלא שההחלטה התקבלה למרות הפרדוקס, באופן שחורג מן השכל.
מהו השורש האמיתי של הסבל בהתלבטות?
השורש האמיתי של הסבל בהתלבטויות, לפי אליעד כהן, הוא לא עצם ההתלבטות, אלא האמונה שהאדם חייב למצוא תשובה חד - משמעית שתפתור את ההתלבטות. הסבל אינו בעצם קיום הספק, אלא מתוך המחשבה שהמצב שבו אין לך תשובה הוא מצב רע או שגוי. האדם סובל רק משום שהוא חושב שצריך להיות לו פתרון מוחלט. לכן, הפתרון האמיתי לסבל הוא ההבנה שאין בהכרח צורך למצוא תשובה סופית ומוחלטת, בדיוק כפי שאלוהים אינו באמת חייב תשובה חד - משמעית מדוע ברא את העולם.
אליעד מדגיש את חשיבות ההבנה העמוקה שכל תשובה שננסה לתת לשאלה הגדולה ביותר - מדוע אלוהים ברא את העולם - לא תספק את השכל באופן מוחלט, משום שלכל תשובה אפשר לשאול את שאלת ההמשך: ומהי הסיבה לתכלית עצמה? הדבר נכון גם ברמה הפרקטית בחיי היום - יום של כל אדם, בכל התלבטות או קושי בקבלת החלטה.
מדוע ההבנה שהכל אחד פותרת את ההתלבטות?
אליעד מדגים זאת בכך שכאשר אדם באמת מבין את השאלה שלו לעומק, הוא רואה שהכל אחד, שהדברים שלכאורה מנוגדים הם בעצם ביטויים שונים של אותה מהות. ברגע שאדם מבין זאת, ההתלבטות שלו מאבדת את העוקץ שלה, כי הוא מבין שבעומק, ההחלטה אינה באמת משנה, והכל הוא אחד.
לדוגמה, אדם שמתלבט אם לעזוב את הבית או להישאר בו יפסיק לסבול כשהוא יבין שבעומק שני המצבים הם למעשה אותו דבר, מאחר שאין משמעות מוחלטת לשום החלטה. עצם ההבנה הזאת מאפשרת לאדם לפעול בלי הסבל הנלווה לספק ולחוסר הוודאות, גם אם הוא ממשיך לפעול ולבחור בפועל דבר מסוים.
- למה אלוהים ברא את העולם?
- מה השורש של הסבל בהתלבטויות?
- איך לקבל החלטה בלי סבל?
- האם יש תכלית לתכלית עצמה?
- מדוע הכל אחד?
- איך לפתור קונפליקט פנימי?
זאת אומרת כל מה שאמרתי עכשיו על השורש נכון לגבי כל התהליכים, זאת אומרת מה אמרתי? אמרתי שהבנת השאלה היא התשובה. עכשיו איפה זה נכון לגבי סתם תהליך פשוט? נגיד בן אדם ביומיום מתלבט באיזו התלבטות ואז הוא אומר "טוב מה לעשות" ואז אני אומר לו טוב בא ננסה להבין את השאלה שלך למה אתה רוצה ככה ולמה אתה רוצה ככה, מה מהות הספק ואז אם הוא מבין את השאלה הוא אומר "רגע אבל זה לא משנה בכלל זה אחד".
ש: אבל בכל זאת הוא עושה משהו בסופו של דבר.
אליעד: בכל זאת אלוהים בסוף ברא את העולם גם בלי סיבה.
ש: זה לא משנה מה תעשה אתה עושה, אתה עושה מה שבא לך אבל תכלס זה לא משנה מה אתה עושה אתה מבין שגם זה וגם זה, זה בסופו של דבר זה לא ישנה שום דבר.
אליעד: תבין אין שום אפשרות לתת תשובה שכלית לשאלה למה אלוהים ברא את העולם כי כל סיבה שתיתן אני אשאל אותך ומה הסיבה שלשמה קיימת התכלית הזאת ואף על פי כן הוא ברא, לצורך האנלוגיה. זאת אומרת מצד אחד מוכרח שיש סיבה מצד שני מוכרח שאין סיבה, מה לעשות מצד אחד מוכרח שהוא רצה כי עובדה שהוא עשה ומצד שני מוכרח שהוא לא רצה כי מי הכריח אותו לברוא את הרצון שני הדברים נכונים.
ש: זאת אומרת שאם אני חווה רצון לעזוב את הדירה שאני גר בא עכשיו ומצד שני אני חווה שטוב לי שם באיזשהו מובן, הסבל הוא מזה שאני חושב שצריכה להיות לי תשובה ברורה.
אליעד: יפה נכון מכך שאתה חושב שזה רע שאתה אין לך תשובה, ההתלבטות שלך כל דבר בעולם יש לו שורש השורש של ההתלבטות שלך אם לעשות פעולה או לא זה שאתה לא מסוגל להגיע להחלטה זה בדיוק השורש שלו זה התלבטות של אלוהים, ההתלבטות הראשונה האם לברוא את העולם כן או לא גם הוא לא מסוגל להגיע להחלטה כי שניהם טובים באותה מידה או שניהם רעים באותה מידה או שניהם לא משנים באותה מידה ובכל זאת בסוף הוא החליט לברוא או אפשר להגיד שבכל זאת מבחינתו הוא לא בורא נגיד, אתה מבין.
ש: אבל בכל זאת הוא עושה משהו בסופו של דבר.
אליעד: בכל זאת אלוהים בסוף ברא את העולם גם בלי סיבה.
ש: זה לא משנה מה תעשה אתה עושה, אתה עושה מה שבא לך אבל תכלס זה לא משנה מה אתה עושה אתה מבין שגם זה וגם זה, זה בסופו של דבר זה לא ישנה שום דבר.
אליעד: תבין אין שום אפשרות לתת תשובה שכלית לשאלה למה אלוהים ברא את העולם כי כל סיבה שתיתן אני אשאל אותך ומה הסיבה שלשמה קיימת התכלית הזאת ואף על פי כן הוא ברא, לצורך האנלוגיה. זאת אומרת מצד אחד מוכרח שיש סיבה מצד שני מוכרח שאין סיבה, מה לעשות מצד אחד מוכרח שהוא רצה כי עובדה שהוא עשה ומצד שני מוכרח שהוא לא רצה כי מי הכריח אותו לברוא את הרצון שני הדברים נכונים.
ש: זאת אומרת שאם אני חווה רצון לעזוב את הדירה שאני גר בא עכשיו ומצד שני אני חווה שטוב לי שם באיזשהו מובן, הסבל הוא מזה שאני חושב שצריכה להיות לי תשובה ברורה.
אליעד: יפה נכון מכך שאתה חושב שזה רע שאתה אין לך תשובה, ההתלבטות שלך כל דבר בעולם יש לו שורש השורש של ההתלבטות שלך אם לעשות פעולה או לא זה שאתה לא מסוגל להגיע להחלטה זה בדיוק השורש שלו זה התלבטות של אלוהים, ההתלבטות הראשונה האם לברוא את העולם כן או לא גם הוא לא מסוגל להגיע להחלטה כי שניהם טובים באותה מידה או שניהם רעים באותה מידה או שניהם לא משנים באותה מידה ובכל זאת בסוף הוא החליט לברוא או אפשר להגיד שבכל זאת מבחינתו הוא לא בורא נגיד, אתה מבין.