כמה שעות ביום צריך ללמוד את הספר "להיות אלוהים"?

השאלה כמה שעות ביום צריך להקדיש ללימוד הספר "להיות אלוהים" מעסיקה אנשים רבים שקוראים בספרו של אליעד כהן, והם מתלבטים כיצד ללמוד נכון את התוכן כדי להגיע להבנה עמוקה. אליעד מסביר שאין דרך אחת נכונה וחד - משמעית ללמוד את הספר, אלא קיימות כמה דרכים שאפשר ואף מומלץ לשלב ביניהן במקביל.

מהן הדרכים השונות ללמוד את הספר "להיות אלוהים"?

אליעד ממליץ ללמוד את הספר בכמה צורות במקביל ולא להסתפק בשיטת לימוד אחת בלבד. הוא מדגים שלוש צורות לימוד מרכזיות:

הדרך הראשונה היא פשוט לקרוא את הספר מתחילתו ועד סופו ברצף, אפילו אם לא מבינים את כל הטקסטים. הוא מסביר שכל קריאה נוספת של הספר מרימה את האדם להבנה גבוהה יותר, כך שבכל פעם שמישהו חוזר וקורא שוב, הוא מבין קצת יותר. לכן גם אם לא הכל ברור בקריאה הראשונה, בקריאה השנייה והשלישית מבינים יותר, עד שלבסוף מגיעים להבנה מלאה של החומר.

הדרך השנייה היא להתמקד בחלקים ספציפיים של הספר, לנתח אותם לעומק, לחשוב על כל משפט ומשפט, ולנסות להבין מה באמת נאמר שם. צורת לימוד זו מאפשרת לאדם לצלול עמוק לתוך הטקסט, אך אליעד מדגיש שצורת לימוד זו לבדה אינה מספיקה ועדיין יש צורך לקרוא את הספר כולו לפחות פעם אחת ברצף.

הדרך השלישית היא לחבר בין הקריאה הרציפה לבין הלימוד המעמיק, כלומר, מצד אחד לקרוא במהירות כדי לקבל תמונה כללית, ומצד שני לבחור קטעים ספציפיים ולהקדיש להם זמן ממוקד לחשיבה וניתוח מעמיקים.

כמה זמן מתוך היום צריך להקדיש ללימוד הספר "להיות אלוהים"? אליעד נותן דוגמה מעניינת בהומור ואומר שבאופן תאורטי, אם היו לאדם 24 שעות ביום, הוא יכול היה להקדיש 8 שעות ללימוד בצורה אחת, 8 שעות בצורה השנייה, ועוד 8 שעות בצורה שלישית. בצורה הומוריסטית הוא מוסיף שאם הייתה לאדם "שעה 25", היה אפשר לנצל גם אותה ללימוד נוסף. הכוונה כאן היא שלמעשה אין סוף ללימוד, ותמיד אפשר ללמוד עוד.

הוא משתמש בדוגמה מתוך הסדרה "הסופרנוס", שבה טוני סופרנו נותן הלוואה לחבר שנקלע לקשיים כלכליים. כאשר החבר מתקשה להחזיר את הכסף, הוא שואל את טוני מה עליו לעשות, וטוני עונה לו כי החוב גדל בכל שבוע עקב הריבית. אליעד משתמש בדוגמה זו כדי להמחיש שהזמן שאדם מקדיש ללימוד הוא כמו חוב שיש לאדם כלפי עצמו. כלומר, בכל שעה שבה האדם לא לומד או לא מתקדם מבחינת התוכן, הוא למעשה נמצא ב"מינוס". הוא מדגיש שממש כפי שהחוב של החבר בסדרה גדל בכל שבוע בגלל הריבית, כך האדם חייב לראות את הזמן שבו הוא לא לומד כזמן שבו החוב שלו כלפי עצמו גדל והולך.

הסבר זה ממחיש רעיון מהותי מאוד בהקשר ללימוד: אסור לאדם לחשוב שהזמן שהוא משקיע בדברים אחרים, כגון שינה או אכילה, מוציא אותו מה"מינוס" הזה. אליעד אומר שזה כמו שתגידו "אני חייב לאכול, אז לא יכולתי ללמוד", אבל זה לא באמת משנה את העובדה שבאותו הזמן האדם לא למד. אמנם הוא מכיר בצורך של האדם לישון ולאכול, אך הוא רוצה להבהיר שהאדם חייב להכיר בזה שכל שעה שבה הוא לא לומד, הוא עדיין מפסיד משהו מההתקדמות שלו. הזמן שעובר ללא לימוד הוא זמן שהאדם עדיין נמצא בו בפיגור, והוא צריך לפצות על כך בהמשך.

אליעד מוסיף שאין זה אומר שהאדם צריך ללמוד באופן פעיל במשך 23 או 24 שעות ביממה, אבל הוא בהחלט מבהיר שלכל שעה שהאדם לא למד יש מחיר. אפילו בזמן שינה, המודעות לרעיון ולהבנה יכולה להמשיך להתקיים באופן מסוים. אליעד מזכיר מושג שנקרא "אפטיים" (Uptime) מעולם השרתים והטכנולוגיה, המייצג זמינות מתמשכת ורצופה של מערכת מחשוב. ההשוואה כאן היא לכך שגם האדם יכול לשאוף למודעות רציפה וקבועה להבנה של הספר "להיות אלוהים", ללא הפסקות או זמן מבוזבז.

כמה זמן ביום כדאי להקדיש ללימוד הספר להיות אלוהים?

אליעד מבהיר שאף אדם לא באמת מוגבל בזמן באופן מוחלט. אם מישהו באמת רוצה להבין ולהשיג הבנה מושלמת, הוא ישתדל לנצל כל רגע פנוי שיש לו ללימוד, אפילו תוך כדי פעילות אחרת או ברמה המודעות הפנימית, הוא יהיה מחובר להבנה שבספר. לכן, כל דקה שלא מוקדשת ללימוד היא הפסד מסוים, וכדאי לקחת זאת בחשבון כשמנסים להבין לעומק את מה שאליעד כותב.

לסיום, אליעד מסביר שאין הבדל מהותי בין לימוד הספר הזה ללימוד של כל ספר אחר, אלא מה שחשוב הוא המודעות, העומק, והאינטנסיביות שבה האדם לומד, חושב ומתבונן בתוכן, וזה מה שיקבע את ההבנה האמיתית שלו בסופו של דבר.