למה דווקא אתה ראוי לקבל את האושר שאליו אתה שואף?

אחת השאלות שאליעד כהן דן בהן בהרצאה היא מדוע דווקא אתה ראוי לקבל את האושר שאליו אתה שואף. כדי להמחיש את הנושא, אליעד כהן מציע דימוי פשוט: תאר לעצמך שאתה אלוהים, כל יכול, ואתה בראת את העולם ואת בני האדם, ואתה שולט על כל מה שמתרחש בעולם, כולל סבלם ואושרם של האנשים. כל בני האדם פונים אליך בבקשות ותפילות שיהיה להם טוב, אבל אתה בתור אלוהים צריך להחליט למי מהם באמת מגיע לקבל את האושר שהוא מבקש.

אליעד מסביר מדוע אלוהים חייב לבחור למי לתת את הטוב ולא יכול פשוט להעניק אושר לכולם בו זמנית. קיימות כמה סיבות לכך:

• לפעמים יש ניגוד בין טובתו של אדם אחד לטובתו של אדם אחר. לדוגמה, אדם אחד יכול לרצות לנצח בתחרות, אבל גם יריבו רוצה לנצח. אלוהים לא יכול להיענות לשניהם.
• מנקודת מבט פילוסופית נוספת, אם אלוהים היה רוצה שכל בני האדם יהיו מאושרים, מלכתחילה הוא היה בורא עולם שבו הרצונות של האנשים לעולם לא יתנגשו. אך אם זה לא קרה, כנראה שיש סיבה לכך.
• אפשרות אחרת היא שאלוהים דווקא מעוניין שיהיה בעולם גם סבל וגם אושר, משום שזה חלק מהתכנון האלוהי המקורי, והדבר מהווה איזון שמשרת את מטרותיו.

מהו הקריטריון שאלוהים משתמש בו כדי להחליט מי יהיה מאושר?

כאן מגיעים לנקודה המרכזית בהרצאה: לפי מה אלוהים בוחר למי לתת אושר או שלמות? אליעד כהן מסביר שיש שני אופנים אפשריים לקבל החלטה כזאת:

• אפשרות אחת היא בצורה אקראית לגמרי, ללא שום קריטריון מיוחד.
• האפשרות השנייה, והיא הסבירה יותר, שאלוהים יבחר להעניק את הטוב למי שהכי ראוי לכך, כלומר, לאדם שעשה משהו מיוחד, יוצא דופן או התאמץ יותר מאחרים.

הרעיון שאליעד כהן מנסה להבהיר כאן הוא שהרבה אנשים אומרים שהם רוצים אושר ושלמות, אך עצם העובדה שמישהו רוצה משהו מאוד חזק אינה סיבה מספקת להעניק לו זאת. אנשים רבים רוצים דברים, והם מתפללים ומבקשים, אך הרצון בלבד אינו הופך אותם לראויים יותר מאחרים לקבל את מה שהם רוצים.

איך אתה הופך את עצמך לראוי לאושר אמיתי?

אליעד מסביר שהמפתח לכך הוא להיות ראוי, לא רק לרצות. כלומר, לא מספיק רק לומר "אני רוצה אושר" או "אני רוצה שלמות". כדי לקבל משהו אלוהי ומושלם באמת, עליך להיות אדם שהפך עצמו לראוי לכך. למשל, אדם שמבקש חיי נצח, שלמות מוחלטת או אושר מוחלט, צריך להוכיח במעשיו ובהתנהלותו שהוא ראוי לקבל את אותם דברים גדולים, נדירים ומיוחדים.

הדוגמה שאליעד מציג היא דוגמה של נתינים שפונים לאלוהים ומבקשים להיות אלוהים בעצמם. ברור שאלוהים לא יוכל להפוך את כולם להיות אלוהים כמוהו, משום שזו מהות יחידה וייחודית. לכן עליו לבחור אדם אחד בלבד שיקבל את המתנה האולטימטיבית הזאת. ההחלטה, אליעד מסביר, לא תתקבל רק על פי רצונו של אותו אדם, אלא לפי כמה הוא שונה ומהותי ביחס לכל האחרים, למשל: כמה הוא באמת התאמץ, כמה הוא העריך את הטוב שניתן לו, וכמה הוא היה מוכן להשקיע ולהתמיד בדרך להשגת המטרה.

מדוע לפעמים דווקא מי שלא מבקש דבר, הוא הראוי ביותר לקבל הכל?

אליעד נותן דוגמה מעניינת נוספת: לפעמים דווקא מי שלא מבקש כלום, עשוי להיות זה שיקבל הכל. מדוע? כי אותו אדם, בעצם כך שאינו מבקש דבר, מצביע על איכות פנימית יוצאת דופן של הסתפקות עצמית, רצינות ואולי אפילו הכרה עמוקה במהות החיים. דווקא האדם הזה יכול להיראות בעיני אלוהים כראוי יותר לקבל את השפע האלוהי, משום שהוא אינו מתחנן או מתפלל כמו כולם. זהו אדם שונה במהותו, ודווקא השוני המהותי הזה עשוי להקנות לו את הזכות לאושר אמיתי.

אליעד מדגיש שמה שחשוב זה השוני המהותי שלך מאחרים: כמה אתה באמת רוצה, כמה אתה מתאמץ וכמה אתה מוכן להקדיש ולתת מעצמך. רק כשאתה מביא את עצמך להיות באמת ראוי, אז אתה יכול לזכות במשהו אלוהי ואמיתי.