רצון ללא סיבה, בחירה חופשית, חופש הבחירה, אתה כלום, מה באמת אתה רוצה, עלה נידף, לבחור כמו אלוהים, הכל רע תמיד, הכל טוב תמיד
מה המשמעות של "רצון ללא סיבה" ומהו "הרצון הראשון"?
אליעד מסביר שכל רצון שיש לנו בעולם מושפע מרצון אחר שקדם לו, ותמיד אפשר לשאול למה אתה רוצה את הדבר הזה, ומה עומד מאחורי אותו רצון. בסופו של דבר, אם נשאל "למה" שוב ושוב, תמיד נגיע לרצון הראשוני, הרצון הראשון שאין לו סיבה. הרצון הראשון הוא הרצון של אלוהים או של מי שאתה באמת. בניגוד לרצון האנושי, שנובע מסיבות שונות ומגוונות, הרצון הראשון הוא רצון פשוט וטהור, שרוצה רק כי הוא רוצה ואין שום סיבה או אינטרס שעומדים מאחוריו.
אליעד מדגים זאת באמצעות דוגמה של בקבוק: למה יש פה בקבוק? אולי אלוהים רצה שיהיה פה בקבוק, אבל איזה אינטרס יש לו? התשובה היא שאין אינטרס, כי אלוהים הוא המחוקק הראשון של החוקים, וכשהחוקים נחקקו בפעם הראשונה הם נקבעו ללא כל סיבה. זהו "רצון ללא סיבה", רצון שפשוט רוצה כך, ללא אינטרס או כוונה נסתרת.
האם יש בחירה חופשית או שאנחנו עלה נידף ברוח?
אליעד מתאר את המציאות כגורם העליון שמפעיל את הכל, כולל אותך. אתה לא בחרת להיוולד ולא בחרת להיות קיים. המציאות היא זו שמחליטה שאתה תהיה קיים, שתחווה, שתרגיש, שתחשוב ושתפעל. הרצונות שלך אינם שלך באופן עצמאי, אלא המציאות גורמת לך לרצות דברים מסוימים.
הוא משתמש במטאפורה של שערה או בובה על חוט, כשהאדם משוכנע שהוא הולך ופועל באופן עצמאי, אבל למעשה הוא מובל על ידי חוטים שמחברים אותו למציאות כולה. למשל, כאשר אתה הולך ברחוב אתה בטוח שאתה בוחר לאן ללכת, אך למעשה אתה כמו בורג ברכב שמחליט לנסוע, הרכב מחליט ואתה מסתובב בהתאם להחלטה של משהו אחר.
כל פעולה שאתה עושה היא תוצאה של משהו אחר שקדם לה, והיא גם הסיבה לפעולה אחרת שתבוא לאחריה. במילים אחרות, אין לך שום שליטה אמיתית, אתה בסך הכל זרועה מבצעת של הרצון של המציאות. אין לך שום בחירה חופשית אמיתית, כי הכל נקבע מראש, או על ידי שרשרת סיבות אינסופית או באופן אקראי שגם הוא לא בשליטתך.
כיצד מגיעים למצב שבו אין הבדל בין "רוצה" ל"לא רוצה"?
כאשר האדם מתבונן פנימה ושואל את עצמו מה הוא באמת רוצה, הוא מגלה שלרצון הראשוני אין באמת הבדל בין "רוצה" ל"לא רוצה". בנקודת המוצא האמיתית, הכל אחד ואין הבדל בין דברים מנוגדים כמו קיום ואי - קיום. לכן הרצון הראשוני הוא בו - זמנית גם הרצון וגם חוסר הרצון, מתוך נקודת אחדות מוחלטת.
אם אדם שואל "מה אני באמת רוצה?" ומגיע אל ההבנה שהוא רוצה משהו רק בגלל שהמציאות רוצה שהוא ירצה אותו, הוא מגיע למקום של שחרור מוחלט, משום שאין לו יותר שום רצון עצמאי. הוא מבין שהוא חלק בלתי נפרד מהמציאות כולה, ואינו שולט בדבר, גם לא ברצונות שלו.
למה הרצון להבין מרחיק ומקרב אותך לאמת המוחלטת בו זמנית?
אליעד מסביר שלרצות להבין את המציאות או חוקיות מסוימת, פירושו לחפש אמת יחסית ומוגדרת. מצד אחד, כל ניסיון שלך להבין אמת יחסית מרחיק אותך מהאמת המוחלטת, שהיא האין המוחלט, שאין בו שום חוקיות או הגדרה. מצד שני, אם תלך עם ההבנה שלך עד הסוף, בסופו של דבר תגיע לאמת המוחלטת. התהליך הזה הוא דו - משמעי: כל צעד של הבנה חלקית מרחיק אותך, אבל גם מקרב אותך, כי בסוף ההבנה היחסית נמצאת האמת המוחלטת.
האדם שחותר להבין, למעשה מנסה למצוא הגדרות ברורות וחוקיות מוגדרת, אבל אליעד מבהיר שאין חוקיות מוגדרת במציאות, אלא היא עירוב של כל החוקים האפשריים יחד. המציאות היא הכל בבת אחת, ולכן אי אפשר באמת להבין אותה עד הסוף על ידי הגדרות מוגבלות.
מה המשמעות של להיות אלוהים ואיך זה משפיע על חוויית החיים שלך?
כשאתה מגיע להבנה שאתה הוא המציאות כולה, שאתה אלוהים, יש שלוש פרספקטיבות שדרכן אתה חווה את החיים שלך בו זמנית:
אליעד מסביר שכל רצון שיש לנו בעולם מושפע מרצון אחר שקדם לו, ותמיד אפשר לשאול למה אתה רוצה את הדבר הזה, ומה עומד מאחורי אותו רצון. בסופו של דבר, אם נשאל "למה" שוב ושוב, תמיד נגיע לרצון הראשוני, הרצון הראשון שאין לו סיבה. הרצון הראשון הוא הרצון של אלוהים או של מי שאתה באמת. בניגוד לרצון האנושי, שנובע מסיבות שונות ומגוונות, הרצון הראשון הוא רצון פשוט וטהור, שרוצה רק כי הוא רוצה ואין שום סיבה או אינטרס שעומדים מאחוריו.
אליעד מדגים זאת באמצעות דוגמה של בקבוק: למה יש פה בקבוק? אולי אלוהים רצה שיהיה פה בקבוק, אבל איזה אינטרס יש לו? התשובה היא שאין אינטרס, כי אלוהים הוא המחוקק הראשון של החוקים, וכשהחוקים נחקקו בפעם הראשונה הם נקבעו ללא כל סיבה. זהו "רצון ללא סיבה", רצון שפשוט רוצה כך, ללא אינטרס או כוונה נסתרת.
האם יש בחירה חופשית או שאנחנו עלה נידף ברוח?
אליעד מתאר את המציאות כגורם העליון שמפעיל את הכל, כולל אותך. אתה לא בחרת להיוולד ולא בחרת להיות קיים. המציאות היא זו שמחליטה שאתה תהיה קיים, שתחווה, שתרגיש, שתחשוב ושתפעל. הרצונות שלך אינם שלך באופן עצמאי, אלא המציאות גורמת לך לרצות דברים מסוימים.
הוא משתמש במטאפורה של שערה או בובה על חוט, כשהאדם משוכנע שהוא הולך ופועל באופן עצמאי, אבל למעשה הוא מובל על ידי חוטים שמחברים אותו למציאות כולה. למשל, כאשר אתה הולך ברחוב אתה בטוח שאתה בוחר לאן ללכת, אך למעשה אתה כמו בורג ברכב שמחליט לנסוע, הרכב מחליט ואתה מסתובב בהתאם להחלטה של משהו אחר.
כל פעולה שאתה עושה היא תוצאה של משהו אחר שקדם לה, והיא גם הסיבה לפעולה אחרת שתבוא לאחריה. במילים אחרות, אין לך שום שליטה אמיתית, אתה בסך הכל זרועה מבצעת של הרצון של המציאות. אין לך שום בחירה חופשית אמיתית, כי הכל נקבע מראש, או על ידי שרשרת סיבות אינסופית או באופן אקראי שגם הוא לא בשליטתך.
כיצד מגיעים למצב שבו אין הבדל בין "רוצה" ל"לא רוצה"?
כאשר האדם מתבונן פנימה ושואל את עצמו מה הוא באמת רוצה, הוא מגלה שלרצון הראשוני אין באמת הבדל בין "רוצה" ל"לא רוצה". בנקודת המוצא האמיתית, הכל אחד ואין הבדל בין דברים מנוגדים כמו קיום ואי - קיום. לכן הרצון הראשוני הוא בו - זמנית גם הרצון וגם חוסר הרצון, מתוך נקודת אחדות מוחלטת.
אם אדם שואל "מה אני באמת רוצה?" ומגיע אל ההבנה שהוא רוצה משהו רק בגלל שהמציאות רוצה שהוא ירצה אותו, הוא מגיע למקום של שחרור מוחלט, משום שאין לו יותר שום רצון עצמאי. הוא מבין שהוא חלק בלתי נפרד מהמציאות כולה, ואינו שולט בדבר, גם לא ברצונות שלו.
למה הרצון להבין מרחיק ומקרב אותך לאמת המוחלטת בו זמנית?
אליעד מסביר שלרצות להבין את המציאות או חוקיות מסוימת, פירושו לחפש אמת יחסית ומוגדרת. מצד אחד, כל ניסיון שלך להבין אמת יחסית מרחיק אותך מהאמת המוחלטת, שהיא האין המוחלט, שאין בו שום חוקיות או הגדרה. מצד שני, אם תלך עם ההבנה שלך עד הסוף, בסופו של דבר תגיע לאמת המוחלטת. התהליך הזה הוא דו - משמעי: כל צעד של הבנה חלקית מרחיק אותך, אבל גם מקרב אותך, כי בסוף ההבנה היחסית נמצאת האמת המוחלטת.
האדם שחותר להבין, למעשה מנסה למצוא הגדרות ברורות וחוקיות מוגדרת, אבל אליעד מבהיר שאין חוקיות מוגדרת במציאות, אלא היא עירוב של כל החוקים האפשריים יחד. המציאות היא הכל בבת אחת, ולכן אי אפשר באמת להבין אותה עד הסוף על ידי הגדרות מוגבלות.
מה המשמעות של להיות אלוהים ואיך זה משפיע על חוויית החיים שלך?
כשאתה מגיע להבנה שאתה הוא המציאות כולה, שאתה אלוהים, יש שלוש פרספקטיבות שדרכן אתה חווה את החיים שלך בו זמנית:
- הכל מושלם: כי כל מה שקורה הוא בדיוק מה שאתה כאלוהים...
- מהו הרצון הראשון?
- האם יש בחירה חופשית?
- האם אני חלק מהמציאות?
- למה המציאות קיימת?
- האם אני אלוהים?
- איך מגיעים לאמת המוחלטת?
- איך עושים שלום פנימי?
אליעד: בואו נסביר על הרצון.
כול הרצונות בעולם, תמיד יש רצון אחד לפניהם. אין שום רצון שאין לו לפניו. עד שמגיעים לנקודת ההתחלה, ששם הרצון הראשון. מה זה אומר הרצון הראשון? הרצון הראשון רלוונטי רק לגבי אלוהים. מה הכוונה? אתה רוצה כי גרמו לך לרצות. אבל אלוהים, או מי שאתה באמת, הוא רוצה, כי רק ככה הוא רוצה.
למשל, יש כאן בקבוק, האם יכול להיות שלא יהיה פה בקבוק? מצד האין סוף, אם אלוהים רוצה, לא יהיה פה בקבוק. אז למה יש פה בקבוק, איזה אינטרס יש לאלוהים שיהיה פה בקבוק? אין אינטרס, כי הוא בהתחלה עוד לפני האינטרס. אלוהים הוא המחוקק של החוקים, הוא רוצה הכל בבת אחת.
כשמחוקקים את החוקים בפעם הראשונה, מחוקקים אותם בלי סיבה מוגדרת. פשוט חוקקו את החוקים. זאת אומרת, שאלוהים רוצה, כי ככה הוא רוצה.
כול הרצונות, ההתחלה היא שהמציאות גורמת לי לרצות את זה. אני מבחינתי לא צריך את זה, אבל המציאות עושה שאני אהיה קיים, וגורמת לי לרצות את זה. גם זה שאני קיים, אני לא בחרתי. אין מה לעשות נגד זה, אמרו לי להיות קיים, ואמרו לי לעשות.
אבל למה המציאות רוצה? מנקודת מבט אחת זה ללא סיבה, זה הרצון היחיד שהוא ללא סיבה. ומה זה אומר בלי סיבה? שאם אתה מסתכל על הרצון הראשון, שמצד הכלום נהיה משהו, אם אתה הולך צעד אחד אחורה משם, אז אתה מגיע לנקודה שאין הבדל בין רוצה ללא רוצה.
מה זה אומר, מצד אחד המציאות רוצה שיהיה בקבוק, וגם המציאות לא רוצה שיהיה בקבוק. אך באחדות אין הבדל בין המציאות רוצה לבין המציאות לא רוצה. יש מקום במרכאות שבו אין הבדל בין רוצה ללא רוצה, ומתוכו נובע, רוצה שיהיה בקבוק, ולא רוצה שיהיה פיל.
עכשיו ככול שאתה יותר אמיתי עם עצמך, שאתה שואל, מה אני באמת רוצה? אתה בסוף חווה, שאני מתוך זה שאין הבדל בין אני ללא אני, רוצה שיהיה בקבוק.
אם אני שואל אותך, מה אתה רוצה? ואתה אומר, אני רוצה מים. אם אתה חווה שאתה רק רוצה מים וזהו, אתה לא שותה כי אתה לא רוצה להיות צמא, אלא רק רוצה לשתות מים, אז אתה בשלמות. כמו למה אתה רוצה ללכת? כי אתה רוצה ללכת, בלי שום קשר לאן שתגיע.
אבל מה שקורה אצל בני אדם בדרך כלל, אם האדם רוצה לשתות מים, הוא לא באמת רוצה את המים, הוא בכלל רוצה משהו אחר, אבל אומר שהוא רוצה מים, וכאן נכנסת הבעיה. שהוא מתחיל לחשוב קדימה אבל לא עד הסוף.
האדם שרוצה לשתות מים, חושב, אני לא רוצה סתם לשתות מים, יש לי סיבה מדוע אני רוצה לשתות. אבל הוא לא הולך עם הסיבות עד הסוף. אם תלך עם השכל עד הסוף, תהיה חייב לדעת מדוע אתה רוצה את זה, אז תגיע להבנה שתביא אותך לחוויה שהיא - אני רוצה את זה, כי עכשיו המציאות רוצה שאני ארצה את זה.
אני אוכל, כי המציאות רוצה שאני יאכל, ואין שום סיבה נוספת. קודם כל תכיר בכך שאתה זרועה מבצעת, אתה לא ישות עצמאית. אתה לא יכול לעשות כלום מבלי שהמציאות תגרום לך לעשות זאת. אתה לא יכול לחשוב מה שאתה רוצה, אתה לא יכול להרגיש מה שאתה רוצה, לא תלוי בך מה תדע, לא תלוי בך מה תזכור, לא תלוי בך מה תבין, שום דבר לא תלוי בך. אתה יודע עכשיו את מה שאתה יודע, כי כרגע המציאות גורמת לי לדעת את זה. למה אני קיים? כי המציאות רוצה שאני אהיה קיים.
זה הבסיס, ומה הוא עושה? הוא מבטל אותך. אתה שווה כלום, אתה שווה שום דבר. ואם אתה מתבונן בזה ומבין את זה, אז אתה כאילו נעלם. נגמר האני, אין אני יותר. ואם אתה נעלם, וכאשר אתה אומר אני, אז אתה מתכוון למציאות.
כשאתה אומר, אני הולך, מי זה אני, הוא בסך הכל חוט או שערה, זה כמו שאתה שערה בראש, והראש זז, ואתה חושב שזזת, אבל זזת כי הזיזו אותך. יש משהו אחד גדול, שקוראים לו כלום, שכאשר הוא זז כל המקום זז. אז מה אתה בכלל? כלום, מזיזים אותך, ואתה זז.
ואז זה מבטל אותך לגמרי.
שאלה: אמרת מקודם, אם תתבונן, אבל במי זה תלוי, אם אתבונן?
אליעד: נכון, זה לא תלוי בך, אם הבנת את זה, אז אין שאלה.
יש בתוכך שני חלקים, האחד חושב שזה תלוי בו, והשני שזה לא תלוי בו, אז דברתי לחלק שבך שחושב שזה תלוי בו.
בכל אופן, זה גורם לך לביטול הבחירה. אתה הופך להיות כלום ולא שולט בגורלך, לא שולט ברצונך, אתה לא שולט בכלום. מצד אחד אתה לא מפחד משום דבר, כי זה הרי לא תלוי בך, ומצד שני אתה הכי מפחד, כי עכשיו אין לך דרך להתגונן. כי עדיין יש לך רצון, ופתאום נתנו לך רצון ואתה לא יכול לעשות שום דבר.
אבל אחרי שאתה חווה פחד וביאוס, אתה למעשה כמו עלה נידף לטוב ולרע, בכל מקרה ההבנה הזאת נותנת לך להכיר בדבר הבסיסי ביותר שהוא, שהמציאות קיימת. המציאות קיימת פירושו שהיא גם מפעילה אותך. שאתה חלק מהמציאות. ואם אני חלק מהמציאות אז איך בכלל חשבתי שאני רוצה משהו. איך בכלל עוברת לך המחשבה שאתה רוצה משהו, אם אתה בכלל חלק ממשהו אחר? אם אתה בורג ברכב, אז איך בכלל עולה לך המחשבה שאתה מחליט לאן לנסוע?
מה קורה בתהליך, הרכב רוצה לנסוע לחדרה, אבל מישהו אמר לבורג להסתובב, ואז הוא הסתובב. לפני שאומרים לך לזוז, אומרים לך תרצה לזוז, ואז זה גורם לך לחשוב שאתה בחרת לזוז. בגלל שהוא גרם לך לחשוב שאתה רצית לזוז לשם, אז אתה חושב שאתה הוא הרוצה.
כאשר אני מדבר, יש כמה שמדברים - יש אליעד שמדבר, יש המציאות שמדברת, יש אני שמדבר. עכשיו, כאשר אתה שומע אותי, יש כמה ששומעים אותי, כי כל אחד הוא כמה בו זמנית. אתה גם מי שאתה וגם הכלום שממנו אתה עשוי. אתה אצבע של המציאות, יש מציאות ואתה רק חלק ממנה. כאשר כדור הארץ מחליט לזוז, אז אתה זז.
כשאתה הולך ברחוב, נדמה לך שאתה הוא ההולך ברחוב, אבל האני הזה מחובר לחוט, אתה כמו בובה על חוט. ולמה אתה מחובר? לכל. כל מה שאתה עושה זה תוצאה של משהו אחר. וכל מה שאתה עושה, זה גם הסיבה למשהו אחר.
בתוכך יש כמה תפיסות מציאות. האחת שלא מבדילה בין יש לאין, ויש בתוכך חלק שכן מבדיל בין יש לאין, אבל זוכר שאין הבדל, אז לו אין שאלה. ויש עוד חלק בתוכך שחושב שיש הבדל ושהוא עושה ופועל. וכשאני אומר לך, לך תתאמץ, אני אומר זאת לחלק שבתוכך שחושב שהוא עושה.
ונכון שיש חלקים בתוכך שיודעים שאין מה להתאמץ, אבל אני לא דברתי אליהם. יש חלק ששומע ולא אכפת לו, יש חלק שמבין, ויש חלק שמבין וזה לא מסתדר לו, זה שלא מסתדר לו זה החלק שמבין אבל חושב שאין לו בחירה, והחלק שמבין זה החלק שחושב שיש לו בחירה ועכשיו הוא מבין מה לעשות.
יש בתוכך כמה חלקים ורצוי שתעשה ביניהם שלום. איך עושים שלום בין כל החלקים שבתוכך? על ידי שעושים ביניהם מלחמה, אתה צריך לגרום להם לריב אחד עם השני, עד שהם יהרגו אחד את השני, ומי שישאר אחרון הוא המנצח. ואם אף אחד לא ישאר, זה עוד יותר טוב. ואם ישארו פצועים, רק שלא יפריעו אחד לשני.
רבי נחמן אמר, השלום מגיע אחרי שיש מלחמה. אחרי שהשדים רבו כל כך הרבה, הם נהרגו ואחר נהיה שלום. אתה צריך שכול החלקים יריבו ביניהם, לשאול, האם יש לי בחירה, או אין לי בחירה, עד שאתה לא תדע כלום ואז יגמרו השאלות.
שאלה: האם אתה מדבר אל החלק שבתוכי שמאמין שיש בחירה?
אליעד: אתה מעלה בעיה רצינית. את מצפה שכאשר אני אומר משהו, תוכל להאחז בו, אבל אין אפשרות כזאת. אתה רוצה שאני אגיד משהו ואתה תוכל להסכים איתו ושזה זהו. אבל אין דבר כזה, כל מה שאני אומר לך הוא לא מוחלט. כל מה שאני אומר זה עם חסרונות, אני לא יכול להגיד לך משהו מושלם. כל מה שאני אומר, יש צד שאומר שזה לא נכון. אז אל תצפה שהכל יתאים. לכל דבר יש היפוך.
שאלה: אני רוצה להבין את המערכת.
אליעד: אתה רוצה להבין את המערכת בצורה מוגדרת. אבל אין כזה הסבר, אין חוקיות למערכת. המערכת בנויה מעירבוב כל החוקים בבת אחת. אין חוקיות מוגדרת, יש חוקיות שמורכבת מכל החוקים בבת אחת.
שאלה: למעשה כל פעם שאני מנסה להבין משהו, אני מנסה להבין חוקיות.
אליעד: נכון, ולכן אתה מחטיא את האמת המוחלטת. כי אם אתה אומר, אני רוצה להבין, למעשה אתה מנסה למצוא אמת יחסית, ואז אתה מתרחק מהאמת המוחלטת. לרצות להבין את האמת, פירושו לשקר. כשאתה רוצה את המוגדר, למעשה אתה מתרחק מהמוחלט. המוחלט הוא האין, אז כאשר אתה רוצה להבין, אתה מתרחק מהאין. האין הוא המוחלט. אבל גם מצד שני הרצון להבין מקרב אותך למוחלט, אם תבין עד הסוף. רק בסוף תוכל לראות את המוחלט.
אתה כרגע נמצא במצב המושלם, ואתה רוצה לשנות, אתה יוכל לשנות אבל עד הסוף.
הדבר הברור ביותר בעולם, זה שהמציאות קיימת. אבל האדם לא קולט שהמציאות היא הכל. אני אחד עם הכל. ואם המציאות קיימת ואני חלק מהמציאות, אז איך יכולה להיות לי בחירה אם אני חלק ממשהו? אולי יש חוויית בחירה, אך האם האדם יכול לגרום לתהליכים?
שאלה: אולי אני בורג שמחליט איך להסתובב?
אליעד: אתה יכול להגיד זאת רק אם החלק (הבורג) הוא לא במאה אחוז. אבל אתה מחובר במאה אחוז למציאות...
כול הרצונות בעולם, תמיד יש רצון אחד לפניהם. אין שום רצון שאין לו לפניו. עד שמגיעים לנקודת ההתחלה, ששם הרצון הראשון. מה זה אומר הרצון הראשון? הרצון הראשון רלוונטי רק לגבי אלוהים. מה הכוונה? אתה רוצה כי גרמו לך לרצות. אבל אלוהים, או מי שאתה באמת, הוא רוצה, כי רק ככה הוא רוצה.
למשל, יש כאן בקבוק, האם יכול להיות שלא יהיה פה בקבוק? מצד האין סוף, אם אלוהים רוצה, לא יהיה פה בקבוק. אז למה יש פה בקבוק, איזה אינטרס יש לאלוהים שיהיה פה בקבוק? אין אינטרס, כי הוא בהתחלה עוד לפני האינטרס. אלוהים הוא המחוקק של החוקים, הוא רוצה הכל בבת אחת.
כשמחוקקים את החוקים בפעם הראשונה, מחוקקים אותם בלי סיבה מוגדרת. פשוט חוקקו את החוקים. זאת אומרת, שאלוהים רוצה, כי ככה הוא רוצה.
כול הרצונות, ההתחלה היא שהמציאות גורמת לי לרצות את זה. אני מבחינתי לא צריך את זה, אבל המציאות עושה שאני אהיה קיים, וגורמת לי לרצות את זה. גם זה שאני קיים, אני לא בחרתי. אין מה לעשות נגד זה, אמרו לי להיות קיים, ואמרו לי לעשות.
אבל למה המציאות רוצה? מנקודת מבט אחת זה ללא סיבה, זה הרצון היחיד שהוא ללא סיבה. ומה זה אומר בלי סיבה? שאם אתה מסתכל על הרצון הראשון, שמצד הכלום נהיה משהו, אם אתה הולך צעד אחד אחורה משם, אז אתה מגיע לנקודה שאין הבדל בין רוצה ללא רוצה.
מה זה אומר, מצד אחד המציאות רוצה שיהיה בקבוק, וגם המציאות לא רוצה שיהיה בקבוק. אך באחדות אין הבדל בין המציאות רוצה לבין המציאות לא רוצה. יש מקום במרכאות שבו אין הבדל בין רוצה ללא רוצה, ומתוכו נובע, רוצה שיהיה בקבוק, ולא רוצה שיהיה פיל.
עכשיו ככול שאתה יותר אמיתי עם עצמך, שאתה שואל, מה אני באמת רוצה? אתה בסוף חווה, שאני מתוך זה שאין הבדל בין אני ללא אני, רוצה שיהיה בקבוק.
אם אני שואל אותך, מה אתה רוצה? ואתה אומר, אני רוצה מים. אם אתה חווה שאתה רק רוצה מים וזהו, אתה לא שותה כי אתה לא רוצה להיות צמא, אלא רק רוצה לשתות מים, אז אתה בשלמות. כמו למה אתה רוצה ללכת? כי אתה רוצה ללכת, בלי שום קשר לאן שתגיע.
אבל מה שקורה אצל בני אדם בדרך כלל, אם האדם רוצה לשתות מים, הוא לא באמת רוצה את המים, הוא בכלל רוצה משהו אחר, אבל אומר שהוא רוצה מים, וכאן נכנסת הבעיה. שהוא מתחיל לחשוב קדימה אבל לא עד הסוף.
האדם שרוצה לשתות מים, חושב, אני לא רוצה סתם לשתות מים, יש לי סיבה מדוע אני רוצה לשתות. אבל הוא לא הולך עם הסיבות עד הסוף. אם תלך עם השכל עד הסוף, תהיה חייב לדעת מדוע אתה רוצה את זה, אז תגיע להבנה שתביא אותך לחוויה שהיא - אני רוצה את זה, כי עכשיו המציאות רוצה שאני ארצה את זה.
אני אוכל, כי המציאות רוצה שאני יאכל, ואין שום סיבה נוספת. קודם כל תכיר בכך שאתה זרועה מבצעת, אתה לא ישות עצמאית. אתה לא יכול לעשות כלום מבלי שהמציאות תגרום לך לעשות זאת. אתה לא יכול לחשוב מה שאתה רוצה, אתה לא יכול להרגיש מה שאתה רוצה, לא תלוי בך מה תדע, לא תלוי בך מה תזכור, לא תלוי בך מה תבין, שום דבר לא תלוי בך. אתה יודע עכשיו את מה שאתה יודע, כי כרגע המציאות גורמת לי לדעת את זה. למה אני קיים? כי המציאות רוצה שאני אהיה קיים.
זה הבסיס, ומה הוא עושה? הוא מבטל אותך. אתה שווה כלום, אתה שווה שום דבר. ואם אתה מתבונן בזה ומבין את זה, אז אתה כאילו נעלם. נגמר האני, אין אני יותר. ואם אתה נעלם, וכאשר אתה אומר אני, אז אתה מתכוון למציאות.
כשאתה אומר, אני הולך, מי זה אני, הוא בסך הכל חוט או שערה, זה כמו שאתה שערה בראש, והראש זז, ואתה חושב שזזת, אבל זזת כי הזיזו אותך. יש משהו אחד גדול, שקוראים לו כלום, שכאשר הוא זז כל המקום זז. אז מה אתה בכלל? כלום, מזיזים אותך, ואתה זז.
ואז זה מבטל אותך לגמרי.
שאלה: אמרת מקודם, אם תתבונן, אבל במי זה תלוי, אם אתבונן?
אליעד: נכון, זה לא תלוי בך, אם הבנת את זה, אז אין שאלה.
יש בתוכך שני חלקים, האחד חושב שזה תלוי בו, והשני שזה לא תלוי בו, אז דברתי לחלק שבך שחושב שזה תלוי בו.
בכל אופן, זה גורם לך לביטול הבחירה. אתה הופך להיות כלום ולא שולט בגורלך, לא שולט ברצונך, אתה לא שולט בכלום. מצד אחד אתה לא מפחד משום דבר, כי זה הרי לא תלוי בך, ומצד שני אתה הכי מפחד, כי עכשיו אין לך דרך להתגונן. כי עדיין יש לך רצון, ופתאום נתנו לך רצון ואתה לא יכול לעשות שום דבר.
אבל אחרי שאתה חווה פחד וביאוס, אתה למעשה כמו עלה נידף לטוב ולרע, בכל מקרה ההבנה הזאת נותנת לך להכיר בדבר הבסיסי ביותר שהוא, שהמציאות קיימת. המציאות קיימת פירושו שהיא גם מפעילה אותך. שאתה חלק מהמציאות. ואם אני חלק מהמציאות אז איך בכלל חשבתי שאני רוצה משהו. איך בכלל עוברת לך המחשבה שאתה רוצה משהו, אם אתה בכלל חלק ממשהו אחר? אם אתה בורג ברכב, אז איך בכלל עולה לך המחשבה שאתה מחליט לאן לנסוע?
מה קורה בתהליך, הרכב רוצה לנסוע לחדרה, אבל מישהו אמר לבורג להסתובב, ואז הוא הסתובב. לפני שאומרים לך לזוז, אומרים לך תרצה לזוז, ואז זה גורם לך לחשוב שאתה בחרת לזוז. בגלל שהוא גרם לך לחשוב שאתה רצית לזוז לשם, אז אתה חושב שאתה הוא הרוצה.
כאשר אני מדבר, יש כמה שמדברים - יש אליעד שמדבר, יש המציאות שמדברת, יש אני שמדבר. עכשיו, כאשר אתה שומע אותי, יש כמה ששומעים אותי, כי כל אחד הוא כמה בו זמנית. אתה גם מי שאתה וגם הכלום שממנו אתה עשוי. אתה אצבע של המציאות, יש מציאות ואתה רק חלק ממנה. כאשר כדור הארץ מחליט לזוז, אז אתה זז.
כשאתה הולך ברחוב, נדמה לך שאתה הוא ההולך ברחוב, אבל האני הזה מחובר לחוט, אתה כמו בובה על חוט. ולמה אתה מחובר? לכל. כל מה שאתה עושה זה תוצאה של משהו אחר. וכל מה שאתה עושה, זה גם הסיבה למשהו אחר.
בתוכך יש כמה תפיסות מציאות. האחת שלא מבדילה בין יש לאין, ויש בתוכך חלק שכן מבדיל בין יש לאין, אבל זוכר שאין הבדל, אז לו אין שאלה. ויש עוד חלק בתוכך שחושב שיש הבדל ושהוא עושה ופועל. וכשאני אומר לך, לך תתאמץ, אני אומר זאת לחלק שבתוכך שחושב שהוא עושה.
ונכון שיש חלקים בתוכך שיודעים שאין מה להתאמץ, אבל אני לא דברתי אליהם. יש חלק ששומע ולא אכפת לו, יש חלק שמבין, ויש חלק שמבין וזה לא מסתדר לו, זה שלא מסתדר לו זה החלק שמבין אבל חושב שאין לו בחירה, והחלק שמבין זה החלק שחושב שיש לו בחירה ועכשיו הוא מבין מה לעשות.
יש בתוכך כמה חלקים ורצוי שתעשה ביניהם שלום. איך עושים שלום בין כל החלקים שבתוכך? על ידי שעושים ביניהם מלחמה, אתה צריך לגרום להם לריב אחד עם השני, עד שהם יהרגו אחד את השני, ומי שישאר אחרון הוא המנצח. ואם אף אחד לא ישאר, זה עוד יותר טוב. ואם ישארו פצועים, רק שלא יפריעו אחד לשני.
רבי נחמן אמר, השלום מגיע אחרי שיש מלחמה. אחרי שהשדים רבו כל כך הרבה, הם נהרגו ואחר נהיה שלום. אתה צריך שכול החלקים יריבו ביניהם, לשאול, האם יש לי בחירה, או אין לי בחירה, עד שאתה לא תדע כלום ואז יגמרו השאלות.
שאלה: האם אתה מדבר אל החלק שבתוכי שמאמין שיש בחירה?
אליעד: אתה מעלה בעיה רצינית. את מצפה שכאשר אני אומר משהו, תוכל להאחז בו, אבל אין אפשרות כזאת. אתה רוצה שאני אגיד משהו ואתה תוכל להסכים איתו ושזה זהו. אבל אין דבר כזה, כל מה שאני אומר לך הוא לא מוחלט. כל מה שאני אומר זה עם חסרונות, אני לא יכול להגיד לך משהו מושלם. כל מה שאני אומר, יש צד שאומר שזה לא נכון. אז אל תצפה שהכל יתאים. לכל דבר יש היפוך.
שאלה: אני רוצה להבין את המערכת.
אליעד: אתה רוצה להבין את המערכת בצורה מוגדרת. אבל אין כזה הסבר, אין חוקיות למערכת. המערכת בנויה מעירבוב כל החוקים בבת אחת. אין חוקיות מוגדרת, יש חוקיות שמורכבת מכל החוקים בבת אחת.
שאלה: למעשה כל פעם שאני מנסה להבין משהו, אני מנסה להבין חוקיות.
אליעד: נכון, ולכן אתה מחטיא את האמת המוחלטת. כי אם אתה אומר, אני רוצה להבין, למעשה אתה מנסה למצוא אמת יחסית, ואז אתה מתרחק מהאמת המוחלטת. לרצות להבין את האמת, פירושו לשקר. כשאתה רוצה את המוגדר, למעשה אתה מתרחק מהמוחלט. המוחלט הוא האין, אז כאשר אתה רוצה להבין, אתה מתרחק מהאין. האין הוא המוחלט. אבל גם מצד שני הרצון להבין מקרב אותך למוחלט, אם תבין עד הסוף. רק בסוף תוכל לראות את המוחלט.
אתה כרגע נמצא במצב המושלם, ואתה רוצה לשנות, אתה יוכל לשנות אבל עד הסוף.
הדבר הברור ביותר בעולם, זה שהמציאות קיימת. אבל האדם לא קולט שהמציאות היא הכל. אני אחד עם הכל. ואם המציאות קיימת ואני חלק מהמציאות, אז איך יכולה להיות לי בחירה אם אני חלק ממשהו? אולי יש חוויית בחירה, אך האם האדם יכול לגרום לתהליכים?
שאלה: אולי אני בורג שמחליט איך להסתובב?
אליעד: אתה יכול להגיד זאת רק אם החלק (הבורג) הוא לא במאה אחוז. אבל אתה מחובר במאה אחוז למציאות...
050-3331-331