קיום בלי ידיעה עצמית, המציאות מודעת לעצמה, קיום בלי מודעות עצמית, בריאה יש מאין, יצירה יש מאין, לפני הפוטנציאל של המציאות, הקיום של אלוהים, התודעה של אלוהים, איך נוצר העולם?
האם יכול להיות קיום בלי ידיעה עצמית?
השאלה המרכזית שאליעד כהן עוסק בה היא האם ייתכן מצב שבו משהו קיים, אך אינו מודע לקיומו. הדיון מתחיל בשאלה בסיסית: מה זה קיום, ומה זו מודעות? אליעד מסביר שיש שתי אפשרויות בסיסיות: או שקיום מחייב מודעות, ואז אי אפשר להפריד ביניהם, או שקיום אינו תלוי במודעות, ואז אפשר להניח שקיים משהו גם אם אין לו מודעות עצמית.
אליעד מדגים זאת באמצעות האבן: האם אבן קיימת רק כאשר מישהו מסתכל עליה ומודע אליה? אם נאמר שקיום דורש מודעות של מישהו שיתבונן בדבר, אזי האבן תלויה לחלוטין במודעותו של הצופה. אך אם נניח שקיום אינו תלוי במודעות, האבן קיימת גם אם אף אחד לא מודע אליה.
אליעד מסביר שזוהי שאלה של הגדרות: אם ההגדרה שלנו לקיום היא משהו שתלוי בידיעה, אז כמובן שלא ייתכן קיום ללא ידיעה. אך אם נבחר להגדיר שקיום לא תלוי בידיעה, אז יכול להיות שמשהו קיים גם בלי שיידעו עליו.
איך מוכיחים שמשהו יכול להיות קיים בלי לדעת שהוא קיים?
אליעד מתייחס למושג "המצוי הראשון" או "הדבר הבסיסי" שממנו הכל מורכב. על פי ההסבר, המצוי הראשון אינו יכול להיות מודע לקיומו, כי להיות מודע לקיום דורש שני דברים לפחות: הדבר עצמו, והידיעה על הדבר. אבל הדבר הראשון, בהגדרתו, הוא רק אחד - ולכן לא יכולה להיות בו מודעות לקיומו, כי אין בו הפרדה בין מודע לבין הדבר עצמו.
לדוגמה, אם הדבר הראשון היה יודע שהוא קיים, אז כבר היה בו פיצול לשניים: הוא עצמו, והידיעה שהוא קיים. וכאשר יש שניים, כבר נדרש גורם שלישי שמאחד אותם. מכאן מסיק אליעד לוגית שהדבר הראשון אינו יכול להיות מודע לקיומו.
האם הדבר הראשון באמת קיים אם הוא אינו מודע לקיומו?
אליעד מציג את הטענה שאם הדבר הראשון לא מודע לעצמו, אז לכאורה הוא לא קיים. אך כאן הוא מסביר שהמציאות היא למעשה זו שמודעת לעצמה, לא באמצעות הידיעה הרגילה של האדם אלא ברמה של הוויה טהורה. כלומר, עצם הקיום הוא בעצמו מודעות, אבל לא במובן הרגיל שאנו חושבים עליו כ"הכרה" או "ידיעה".
לדבריו, הדבר הראשון הוא למעשה הקיום עצמו. אם הוא לא היה קיים, שום דבר אחר לא היה יכול להיות קיים. אבל מכיוון שברור לנו שמשהו קיים (כגון המציאות שאנו חווים כרגע), חייבים לקבל את קיומו של הדבר הראשון, אפילו אם הוא אינו "יודע" או "מודע" לעצמו במובן האנושי.
מה המשמעות של קיום ללא מודעות לאדם?
אליעד מסביר שאצל האדם השאלה משתנה מעט, מפני שמבחינת האדם, קיום ללא מודעות עצמית נתפס כחסר משמעות. לדוגמה, אם לאדם אין שום מודעות שהוא קיים, אז מבחינתו הוא למעשה לא קיים, כי אין שום משמעות לקיום כזה עבורו. עם זאת, אליעד מדגיש שזה עניין סובייקטיבי לחלוטין, כי ברמה האובייקטיבית ייתכן שמשהו קיים גם אם האדם לא מודע אליו כלל.
המשמעות של קיום או מודעות תלויה תמיד בהגדרות ובאופן שבו אנחנו בוחרים לפרש את המושגים האלה. אליעד מציין שוב ושוב שהכל תלוי בהגדרות: אם האדם מחליט להגדיר שקיום דורש מודעות, אז קיום ללא מודעות אינו אפשרי מבחינתו. לעומת זאת, אם הוא מוכן לקבל שקיום לא מחייב מודעות, אז כמובן שאפשרי קיום בלי ידיעה עצמית.
איך ייתכן שמדבר אחד ללא מודעות יצאו דברים שונים ומודעים?
השאלה הזו מובילה לדיון עמוק יותר בשאלה איך בכלל נוצר העולם מהדבר הראשון. אליעד מסביר שכאשר מנסים להבין איך מתוך הדבר...
השאלה המרכזית שאליעד כהן עוסק בה היא האם ייתכן מצב שבו משהו קיים, אך אינו מודע לקיומו. הדיון מתחיל בשאלה בסיסית: מה זה קיום, ומה זו מודעות? אליעד מסביר שיש שתי אפשרויות בסיסיות: או שקיום מחייב מודעות, ואז אי אפשר להפריד ביניהם, או שקיום אינו תלוי במודעות, ואז אפשר להניח שקיים משהו גם אם אין לו מודעות עצמית.
אליעד מדגים זאת באמצעות האבן: האם אבן קיימת רק כאשר מישהו מסתכל עליה ומודע אליה? אם נאמר שקיום דורש מודעות של מישהו שיתבונן בדבר, אזי האבן תלויה לחלוטין במודעותו של הצופה. אך אם נניח שקיום אינו תלוי במודעות, האבן קיימת גם אם אף אחד לא מודע אליה.
אליעד מסביר שזוהי שאלה של הגדרות: אם ההגדרה שלנו לקיום היא משהו שתלוי בידיעה, אז כמובן שלא ייתכן קיום ללא ידיעה. אך אם נבחר להגדיר שקיום לא תלוי בידיעה, אז יכול להיות שמשהו קיים גם בלי שיידעו עליו.
איך מוכיחים שמשהו יכול להיות קיים בלי לדעת שהוא קיים?
אליעד מתייחס למושג "המצוי הראשון" או "הדבר הבסיסי" שממנו הכל מורכב. על פי ההסבר, המצוי הראשון אינו יכול להיות מודע לקיומו, כי להיות מודע לקיום דורש שני דברים לפחות: הדבר עצמו, והידיעה על הדבר. אבל הדבר הראשון, בהגדרתו, הוא רק אחד - ולכן לא יכולה להיות בו מודעות לקיומו, כי אין בו הפרדה בין מודע לבין הדבר עצמו.
לדוגמה, אם הדבר הראשון היה יודע שהוא קיים, אז כבר היה בו פיצול לשניים: הוא עצמו, והידיעה שהוא קיים. וכאשר יש שניים, כבר נדרש גורם שלישי שמאחד אותם. מכאן מסיק אליעד לוגית שהדבר הראשון אינו יכול להיות מודע לקיומו.
האם הדבר הראשון באמת קיים אם הוא אינו מודע לקיומו?
אליעד מציג את הטענה שאם הדבר הראשון לא מודע לעצמו, אז לכאורה הוא לא קיים. אך כאן הוא מסביר שהמציאות היא למעשה זו שמודעת לעצמה, לא באמצעות הידיעה הרגילה של האדם אלא ברמה של הוויה טהורה. כלומר, עצם הקיום הוא בעצמו מודעות, אבל לא במובן הרגיל שאנו חושבים עליו כ"הכרה" או "ידיעה".
לדבריו, הדבר הראשון הוא למעשה הקיום עצמו. אם הוא לא היה קיים, שום דבר אחר לא היה יכול להיות קיים. אבל מכיוון שברור לנו שמשהו קיים (כגון המציאות שאנו חווים כרגע), חייבים לקבל את קיומו של הדבר הראשון, אפילו אם הוא אינו "יודע" או "מודע" לעצמו במובן האנושי.
מה המשמעות של קיום ללא מודעות לאדם?
אליעד מסביר שאצל האדם השאלה משתנה מעט, מפני שמבחינת האדם, קיום ללא מודעות עצמית נתפס כחסר משמעות. לדוגמה, אם לאדם אין שום מודעות שהוא קיים, אז מבחינתו הוא למעשה לא קיים, כי אין שום משמעות לקיום כזה עבורו. עם זאת, אליעד מדגיש שזה עניין סובייקטיבי לחלוטין, כי ברמה האובייקטיבית ייתכן שמשהו קיים גם אם האדם לא מודע אליו כלל.
המשמעות של קיום או מודעות תלויה תמיד בהגדרות ובאופן שבו אנחנו בוחרים לפרש את המושגים האלה. אליעד מציין שוב ושוב שהכל תלוי בהגדרות: אם האדם מחליט להגדיר שקיום דורש מודעות, אז קיום ללא מודעות אינו אפשרי מבחינתו. לעומת זאת, אם הוא מוכן לקבל שקיום לא מחייב מודעות, אז כמובן שאפשרי קיום בלי ידיעה עצמית.
איך ייתכן שמדבר אחד ללא מודעות יצאו דברים שונים ומודעים?
השאלה הזו מובילה לדיון עמוק יותר בשאלה איך בכלל נוצר העולם מהדבר הראשון. אליעד מסביר שכאשר מנסים להבין איך מתוך הדבר...
- האם אפשרי קיום בלי מודעות?
- האם המציאות מודעת לעצמה?
- בריאה יש מאין
- מהו הדבר הראשון שממנו הכל נוצר?
- האם הקיום של אלוהים מודע לעצמו?
- איך נוצר העולם?
- מהי תודעה אלוהית?
050-3331-331