3 המימדים של המציאות, יקומים מקבילים, לפני הפוטנציאל, לפני הרצון של אלוהים, לפני השכל האנושי, מימד הפוטנציאל האין סופי, מימד האפשרויות האין סופיות, אין הבדל בין יש לאין, דבר והיפוכו בו זמנית, יקומים מקבילים בו זמנית, הארה
מה ההבדל בין פוטנציאל לממשי בתפיסת המציאות שלנו?
התפיסה היום - יומית שלנו מבוססת על ההפרדה בין מה שיכול לקרות לבין מה שבאמת קורה. בכל רגע נתון קיימות אינסוף אפשרויות למה שיכול להיות, אבל מה שקורה בפועל הוא תמיד משהו אחד בלבד. לדוגמה, אם אנחנו מסתכלים על יד פתוחה, אנחנו יודעים שתיאורטית יכול היה להיות במקום הזה פיל, חתול, כיסא או כל דבר אחר שנדמיין, אך בפועל יש רק דבר אחד, היד עצמה. כלומר, ביום יום אנחנו מפרידים בין מה שקורה במציאות באופן ממשי לבין מה שיכול לקרות רק בדמיון או באופן פוטנציאלי. זוהי ההפרדה בין ה"בכוח" ל"בפועל", בין הפוטנציאל לממשי.
כאשר הפוטנציאל יוצא מן הכוח אל הפועל, נוצרת ההפרדה בין "יש" ל"אין". לדוגמה, אם כרגע יש פה יד פתוחה, אז אין כאן יד סגורה. מתוך אינסוף האפשרויות שהיו קיימות בפוטנציאל, התממשה רק אפשרות אחת מוגדרת וספציפית. כאשר פוטנציאל מתממש, הוא יוצר צמצום המאפשר הבחנה ברורה בין מה שיש לבין מה שאין.
מהו מימד היקומים המקבילים, ומה הקשר שלו לפוטנציאל אינסופי?
המימד השני, מימד היקומים המקבילים, הוא פרספקטיבה שבה אנחנו כבר לא מבחינים בין הפוטנציאל לבין הממשי. בפרספקטיבה הזאת האדם לא רואה את המציאות בצורה המצומצמת שלה, אלא דרך המהות של הדברים. לכל דבר יש "מהות" ו"צורה". המהות היא הדבר הפנימי, המקור של הדברים, והצורה היא הלבוש החיצוני. כאשר אדם מתחיל לחקור את המהות, הוא מגלה שכל מה שקורה במציאות הוא רק צורה אחת של פוטנציאל אינסופי, שיכול היה להתממש למיליון צורות אחרות.
בפרספקטיבה זו של המהות והפוטנציאל, אין הבדל ממשי בין האפשרויות השונות, כי כולן קיימות במקביל. כלומר, האדם שרואה את המציאות דרך הפוטנציאל, רואה בו זמנית את כל האפשרויות שקיימות. זוהי הפרספקטיבה של "יקומים מקבילים": במקום ובזמן ספציפי קיימות אינסוף אפשרויות במקביל. במציאות הפשוטה יכול לקרות רק דבר אחד, אך במימד היקומים המקבילים, כל האפשרויות קיימות יחד, בו זמנית.
האם במימד הפוטנציאל הכל באמת אפשרי?
למרות שהאדם שרואה את המציאות דרך הפוטנציאל רואה אינסוף אפשרויות במקביל, גם כאן יש גבול. אפילו במימד של יקומים מקבילים, השכל האנושי אינו מסוגל לדמיין דבר והיפוכו באותו מקום ובאותו זמן. למשל, השכל לא יכול לדמיין יד פתוחה וסגורה בו זמנית באותו יקום, באותו מקום ובאותו זמן. זהו גבול הדמיון וגבול השכל. כלומר, גם כשאדם נמצא ביקומים המקבילים, הוא עדיין מבדיל בין "יש" ל"אין". רק שכאן, היש הוא מה שיכול לקרות, והאין הוא מה שאפילו באופן פוטנציאלי לא יכול לקרות לעולם.
מה קיים לפני הפוטנציאל, לפני הרצון של אלוהים?
מעבר למימד של יקומים מקבילים, קיים מימד עמוק יותר: המימד שלפני הפוטנציאל. במימד זה לא רק שאין הבדל בין יש לאין או בין אפשרות למימוש, אלא אפילו האפשרות עצמה איננה קיימת. זוהי הפרספקטיבה העמוקה ביותר, שנמצאת מעבר לשכל האנושי ומעבר לכל אפשרות של דמיון.
מה זה אומר "לפני הפוטנציאל"? הכוונה היא שלפני שהייתה בכלל אפשרות שמשהו יקרה או לא יקרה, לפני שהייתה אפילו אפשרות לבריאת העולם או להיווצרות רצון אלוהי כלשהו, היה מצב שבו אפילו האפשרות עצמה לא הייתה קיימת. במימד הזה לא קיימת הפרדה בכלל בין יש לאין, כי האפשרות להבדיל ביניהם עוד לא נוצרה. זהו מצב שאפילו האפשרות לפוטנציאל איננה קיימת בו. ברמה הזאת אפילו האפשרות עצמה נבראת, וזאת בעצם הרמה הגבוהה ביותר של תפיסת המציאות.
ברגע שאדם יוצא לגמרי מהשכל האנושי, הוא מגיע למצב שאין הבדל בין יש לאין, באופן מוחלט. וכאשר אין שום הבדל בין יש לאין באופן מוחלט, אז מתאפשר לו לראות ש"הכל אפשרי" באמת. זה המקום שבו כל מגבלות המציאות נשברות, כי אפילו אפשרות, וגם אי - אפשרות, שניהם אחד.
איך קשורה ההארה למעבר בין שלושת המימדים?
התהליך שבו האדם עובר בין המימדים האלה הוא בעצם תהליך של התעוררות או "הארה". כאשר אדם נמצא במימד הראשון (היום - יומי), הוא מוגבל לראות את העולם רק דרך ההבדלים בין מה שיש בפועל למה שרק בפוטנציאל. כשהוא מתקדם למימד של היקומים המקבילים, הוא רואה את המציאות דרך הפוטנציאל, כלומר, מבין שכל האפשרויות קיימות במקביל. וכשהוא ממשיך מעבר לכך, לפני הפוטנציאל, הוא מגיע למצב שבו אפילו ההבחנה בין אפשרויות לא קיימת.
ההארה היא התהליך שבו האדם עובר למצב שבו הכל אפשרי לחלוטין ("Everything Is Possible" - EIP), כלומר, הוא מתעלה מעל מגבלות השכל האנושי, ומגיע למצב של אחדות מוחלטת של ההפכים, שבו היש והאין הם אחד באופן מוחלט.
התפיסה היום - יומית שלנו מבוססת על ההפרדה בין מה שיכול לקרות לבין מה שבאמת קורה. בכל רגע נתון קיימות אינסוף אפשרויות למה שיכול להיות, אבל מה שקורה בפועל הוא תמיד משהו אחד בלבד. לדוגמה, אם אנחנו מסתכלים על יד פתוחה, אנחנו יודעים שתיאורטית יכול היה להיות במקום הזה פיל, חתול, כיסא או כל דבר אחר שנדמיין, אך בפועל יש רק דבר אחד, היד עצמה. כלומר, ביום יום אנחנו מפרידים בין מה שקורה במציאות באופן ממשי לבין מה שיכול לקרות רק בדמיון או באופן פוטנציאלי. זוהי ההפרדה בין ה"בכוח" ל"בפועל", בין הפוטנציאל לממשי.
כאשר הפוטנציאל יוצא מן הכוח אל הפועל, נוצרת ההפרדה בין "יש" ל"אין". לדוגמה, אם כרגע יש פה יד פתוחה, אז אין כאן יד סגורה. מתוך אינסוף האפשרויות שהיו קיימות בפוטנציאל, התממשה רק אפשרות אחת מוגדרת וספציפית. כאשר פוטנציאל מתממש, הוא יוצר צמצום המאפשר הבחנה ברורה בין מה שיש לבין מה שאין.
מהו מימד היקומים המקבילים, ומה הקשר שלו לפוטנציאל אינסופי?
המימד השני, מימד היקומים המקבילים, הוא פרספקטיבה שבה אנחנו כבר לא מבחינים בין הפוטנציאל לבין הממשי. בפרספקטיבה הזאת האדם לא רואה את המציאות בצורה המצומצמת שלה, אלא דרך המהות של הדברים. לכל דבר יש "מהות" ו"צורה". המהות היא הדבר הפנימי, המקור של הדברים, והצורה היא הלבוש החיצוני. כאשר אדם מתחיל לחקור את המהות, הוא מגלה שכל מה שקורה במציאות הוא רק צורה אחת של פוטנציאל אינסופי, שיכול היה להתממש למיליון צורות אחרות.
בפרספקטיבה זו של המהות והפוטנציאל, אין הבדל ממשי בין האפשרויות השונות, כי כולן קיימות במקביל. כלומר, האדם שרואה את המציאות דרך הפוטנציאל, רואה בו זמנית את כל האפשרויות שקיימות. זוהי הפרספקטיבה של "יקומים מקבילים": במקום ובזמן ספציפי קיימות אינסוף אפשרויות במקביל. במציאות הפשוטה יכול לקרות רק דבר אחד, אך במימד היקומים המקבילים, כל האפשרויות קיימות יחד, בו זמנית.
האם במימד הפוטנציאל הכל באמת אפשרי?
למרות שהאדם שרואה את המציאות דרך הפוטנציאל רואה אינסוף אפשרויות במקביל, גם כאן יש גבול. אפילו במימד של יקומים מקבילים, השכל האנושי אינו מסוגל לדמיין דבר והיפוכו באותו מקום ובאותו זמן. למשל, השכל לא יכול לדמיין יד פתוחה וסגורה בו זמנית באותו יקום, באותו מקום ובאותו זמן. זהו גבול הדמיון וגבול השכל. כלומר, גם כשאדם נמצא ביקומים המקבילים, הוא עדיין מבדיל בין "יש" ל"אין". רק שכאן, היש הוא מה שיכול לקרות, והאין הוא מה שאפילו באופן פוטנציאלי לא יכול לקרות לעולם.
מה קיים לפני הפוטנציאל, לפני הרצון של אלוהים?
מעבר למימד של יקומים מקבילים, קיים מימד עמוק יותר: המימד שלפני הפוטנציאל. במימד זה לא רק שאין הבדל בין יש לאין או בין אפשרות למימוש, אלא אפילו האפשרות עצמה איננה קיימת. זוהי הפרספקטיבה העמוקה ביותר, שנמצאת מעבר לשכל האנושי ומעבר לכל אפשרות של דמיון.
מה זה אומר "לפני הפוטנציאל"? הכוונה היא שלפני שהייתה בכלל אפשרות שמשהו יקרה או לא יקרה, לפני שהייתה אפילו אפשרות לבריאת העולם או להיווצרות רצון אלוהי כלשהו, היה מצב שבו אפילו האפשרות עצמה לא הייתה קיימת. במימד הזה לא קיימת הפרדה בכלל בין יש לאין, כי האפשרות להבדיל ביניהם עוד לא נוצרה. זהו מצב שאפילו האפשרות לפוטנציאל איננה קיימת בו. ברמה הזאת אפילו האפשרות עצמה נבראת, וזאת בעצם הרמה הגבוהה ביותר של תפיסת המציאות.
ברגע שאדם יוצא לגמרי מהשכל האנושי, הוא מגיע למצב שאין הבדל בין יש לאין, באופן מוחלט. וכאשר אין שום הבדל בין יש לאין באופן מוחלט, אז מתאפשר לו לראות ש"הכל אפשרי" באמת. זה המקום שבו כל מגבלות המציאות נשברות, כי אפילו אפשרות, וגם אי - אפשרות, שניהם אחד.
איך קשורה ההארה למעבר בין שלושת המימדים?
התהליך שבו האדם עובר בין המימדים האלה הוא בעצם תהליך של התעוררות או "הארה". כאשר אדם נמצא במימד הראשון (היום - יומי), הוא מוגבל לראות את העולם רק דרך ההבדלים בין מה שיש בפועל למה שרק בפוטנציאל. כשהוא מתקדם למימד של היקומים המקבילים, הוא רואה את המציאות דרך הפוטנציאל, כלומר, מבין שכל האפשרויות קיימות במקביל. וכשהוא ממשיך מעבר לכך, לפני הפוטנציאל, הוא מגיע למצב שבו אפילו ההבחנה בין אפשרויות לא קיימת.
ההארה היא התהליך שבו האדם עובר למצב שבו הכל אפשרי לחלוטין ("Everything Is Possible" - EIP), כלומר, הוא מתעלה מעל מגבלות השכל האנושי, ומגיע למצב של אחדות מוחלטת של ההפכים, שבו היש והאין הם אחד באופן מוחלט.
- יש ואין בו זמנית
- לפני הפוטנציאל
- יקומים מקבילים
- אחדות ההפכים
- לפני הרצון של אלוהים
- מעבר לשכל האנושי
- פוטנציאל וממשי
שלום חברים
אז הפעם נדבר לגבי הנושא של תפיסת המציאות, יקומים מקבילים, פוטנציאל, יש ואין. אז בקיצור, זה הולך ככה - יש לנו כל מיני רמות של תפיסת מציאות, שזה אומר שיש כל מיני אפשרויות איך בן אדם רואה את המציאות.
אפשרות אחת, שזאת האפשרות שלנו ביום - יום, היא שהאדם מבדיל בין מה שיכול לקרות לבין מה שקורה בפועל. בתוך מה שקרה, הוא גם מבדיל בין יש לאין. אני אסביר למה הכוונה. ביום - יום שלנו יש לנו הבדל בין מה שבאמת קורה לבין מה שיכול לקרות. לדוגמה, כרגע יש כאן יד, אבל תיאורטית, מה יכול להיות פה?
ההפרדה בין יש לאין
בתוך מה שבאמת קורה, יש הפרדה בין יש לאין. כלומר, מה שיכול לקרות זה אינספור דברים - חתול, פיל, ועוד - אבל בפועל, בסוף יש כאן משהו מסוים. או שיש, או שאין. כלומר, ההפרדה בין יש לאין מבוססת על ההוצאה מהכוח אל הפועל.
כאשר הפוטנציאל מתממש, הוא מצטמצם לצורה ספציפית ומוגדרת, ואז אותה צורה או שיש בה משהו או שאין בה משהו. זה נקרא ההפרדה בין יש לאין ברמת מימוש הפוטנציאל.
תפיסה אחרת של המציאות
ישנה תפיסה נוספת שבה אין הפרדה בין יש לאין בפרספקטיבה הזו, אלא רואים את המציאות בצורה אחרת. בפרספקטיבה זו, האדם אינו מבדיל בין פוטנציאל לממשי, כלומר, הוא לא רואה את העולם דרך הפרספקטיבה של מה שבאמת קורה, אלא דרך מה שיכול לקרות.
לכל דבר יש מהות וצורה.
כשמתבוננים דרך המהות, אין הפרדה בין מה שיכול לקרות לבין מה שקורה בפועל. כי אם המהות היא פוטנציאל, והפוטנציאל הזה יכול להתממש לכל צורה, אז מי שמסתכל מנקודת מבט זו רואה את הכל מהפרספקטיבה של מה שיכול לקרות. מבחינתו, כל מה שיכול לקרות - קורה.
יקומים מקבילים
בפרספקטיבה הזו, שבה כל מה שיכול לקרות - קורה, נוצרת התפיסה של יקומים מקבילים.
מה זה יקומים מקבילים?
אבל כאשר מסתכלים על המציאות דרך הפרספקטיבה של הפוטנציאל, בעצם בכל מקום ובכל זמן כל האפשרויות קיימות במקביל. זהו הרעיון של יקומים מקבילים.
הגבולות של הפוטנציאל
עם זאת, גם כאשר נמצאים ברמה של יקומים מקבילים, עדיין קיימת הבחנה בין יש לאין. איך?
לפני הפוטנציאל
יש עוד רמה אחת מעבר לכך - לפני הפוטנציאל.
לפני שהייתה אפשרות למשהו לקרות, לפני שהייתה בריאת העולם, לפני שהייתה אפשרות לבריאת העולם - היה מצב שבו אפילו אפשרות לא הייתה קיימת.
זהו מצב שבו אין שום הפרדה בין יש לאין, ולכן גם אפשרות שתהיה אפשרות אינה קיימת.
לסיכום
גם בפרספקטיבה של יקומים מקבילים, שבה כל מה שיכול לקרות קורה, עדיין מבדילים בין מה שיכול לקרות לבין מה שלא יכול לקרות. ורק כאשר יוצאים לחלוטין מהשכל ומגיעים למה שמעבר לפוטנציאל, מגיעים למצב שבו אפילו האפשרות עצמה אינה קיימת.
אפשר להיכנס לאתר ולחפש מידע נוסף בנושאים כמו:
אז הפעם נדבר לגבי הנושא של תפיסת המציאות, יקומים מקבילים, פוטנציאל, יש ואין. אז בקיצור, זה הולך ככה - יש לנו כל מיני רמות של תפיסת מציאות, שזה אומר שיש כל מיני אפשרויות איך בן אדם רואה את המציאות.
אפשרות אחת, שזאת האפשרות שלנו ביום - יום, היא שהאדם מבדיל בין מה שיכול לקרות לבין מה שקורה בפועל. בתוך מה שקרה, הוא גם מבדיל בין יש לאין. אני אסביר למה הכוונה. ביום - יום שלנו יש לנו הבדל בין מה שבאמת קורה לבין מה שיכול לקרות. לדוגמה, כרגע יש כאן יד, אבל תיאורטית, מה יכול להיות פה?
- פרופיל
- חתול
- סוס
- כל דבר אחר שעולה בדעתכם
ההפרדה בין יש לאין
בתוך מה שבאמת קורה, יש הפרדה בין יש לאין. כלומר, מה שיכול לקרות זה אינספור דברים - חתול, פיל, ועוד - אבל בפועל, בסוף יש כאן משהו מסוים. או שיש, או שאין. כלומר, ההפרדה בין יש לאין מבוססת על ההוצאה מהכוח אל הפועל.
כאשר הפוטנציאל מתממש, הוא מצטמצם לצורה ספציפית ומוגדרת, ואז אותה צורה או שיש בה משהו או שאין בה משהו. זה נקרא ההפרדה בין יש לאין ברמת מימוש הפוטנציאל.
תפיסה אחרת של המציאות
ישנה תפיסה נוספת שבה אין הפרדה בין יש לאין בפרספקטיבה הזו, אלא רואים את המציאות בצורה אחרת. בפרספקטיבה זו, האדם אינו מבדיל בין פוטנציאל לממשי, כלומר, הוא לא רואה את העולם דרך הפרספקטיבה של מה שבאמת קורה, אלא דרך מה שיכול לקרות.
לכל דבר יש מהות וצורה.
- הצורה - הלבוש החיצוני
- המהות - הדבר הפנימי
כשמתבוננים דרך המהות, אין הפרדה בין מה שיכול לקרות לבין מה שקורה בפועל. כי אם המהות היא פוטנציאל, והפוטנציאל הזה יכול להתממש לכל צורה, אז מי שמסתכל מנקודת מבט זו רואה את הכל מהפרספקטיבה של מה שיכול לקרות. מבחינתו, כל מה שיכול לקרות - קורה.
יקומים מקבילים
בפרספקטיבה הזו, שבה כל מה שיכול לקרות - קורה, נוצרת התפיסה של יקומים מקבילים.
מה זה יקומים מקבילים?
- יש מקום אינסופי
- יש זמן אינסופי
- בכל מקום ובכל זמן יכולות להיות אינסוף אפשרויות
- כל האפשרויות שיכולות להיות - נמצאות בו זמנית
אבל כאשר מסתכלים על המציאות דרך הפרספקטיבה של הפוטנציאל, בעצם בכל מקום ובכל זמן כל האפשרויות קיימות במקביל. זהו הרעיון של יקומים מקבילים.
הגבולות של הפוטנציאל
עם זאת, גם כאשר נמצאים ברמה של יקומים מקבילים, עדיין קיימת הבחנה בין יש לאין. איך?
- מבדילים בין מה שיכול לקרות לבין מה שלא יכול לקרות
- יש דברים שלא יכולים לקרות אפילו לא בדמיון
- השכל שלנו מגביל אותנו לחשוב על דברים מסוימים
- למשל, דבר והיפוכו לא יכולים להתקיים בו זמנית
לפני הפוטנציאל
יש עוד רמה אחת מעבר לכך - לפני הפוטנציאל.
לפני שהייתה אפשרות למשהו לקרות, לפני שהייתה בריאת העולם, לפני שהייתה אפשרות לבריאת העולם - היה מצב שבו אפילו אפשרות לא הייתה קיימת.
זהו מצב שבו אין שום הפרדה בין יש לאין, ולכן גם אפשרות שתהיה אפשרות אינה קיימת.
לסיכום
גם בפרספקטיבה של יקומים מקבילים, שבה כל מה שיכול לקרות קורה, עדיין מבדילים בין מה שיכול לקרות לבין מה שלא יכול לקרות. ורק כאשר יוצאים לחלוטין מהשכל ומגיעים למה שמעבר לפוטנציאל, מגיעים למצב שבו אפילו האפשרות עצמה אינה קיימת.
אפשר להיכנס לאתר ולחפש מידע נוסף בנושאים כמו:
- יקומים מקבילים
- גבולות השכל
- לפני הפוטנציאל
- מהות וצורה
- כוח ופועל
050-3331-331