מה מונע מאיתנו להגיע לשלמות ולהתאחד עם אלוהים?

אליעד כהן מסביר שההתקדמות הרוחנית אל האושר והשלמות קשורה בנכונות לקחת סיכון מוחלט ולאבד את כל מה שיש לנו, כולל את תחושת הקיום העצמית שלנו. הוא מתאר את המציאות כמצב שבו כל השפע כבר קיים, אך על מנת לקבל אותו, האדם חייב להיות מוכן לפתוח את ידיו ולקחת סיכון שיאבד הכל. זהו מצב של "הכל או כלום". האדם צריך להודות בקיומו של החיסרון כדי שיוכל לקבל את הפתרון, משום שההודאה בקיומה של הבעיה היא תנאי הכרחי למציאת הפתרון.

למה כל כך קשה לנו לקחת סיכון בדרך לאושר?

הקושי המרכזי שאליעד מצביע עליו הוא שהמאמץ הנדרש כדי להגיע אל האושר, גורם לאדם להרגיש רע, למרות שהמטרה שלשמה האדם מתאמץ היא דווקא להרגיש טוב. לדוגמה, אם האדם רוצה לקבל מיליון דולר, עליו להודות בכך שאין לו את הכסף כרגע, וכך בעצם הוא מודה בחיסרון שקיים בו. ההודאה הזאת יוצרת סבל, מפני שהיא מדגישה את מה שחסר. מצד שני, רק כך ניתן לפתוח אפשרות אמיתית לקבל את מה שחסר.

מדוע אנשים לא מוכנים להודות בחסרונות שלהם?

אליעד מתאר מצב שבו האדם ניגש לאלוהים (כלומר למציאות), אך ניגש בגישה לא אמיתית, ומבקש בצורה לא מוחלטת: "אני רוצה, אבל אם לא תיתן לי את זה, אסתדר בלעדיך". אליעד מסביר שכאשר האדם לא מתחייב ב - 100% לסיכון, הוא לא מאפשר לעצמו לקבל את השפע. המציאות (או אלוהים) מגיבה בהתאם: אם אתה יכול להסתדר לבד, אין סיבה לקבל עזרה.

איך אפשר באמת להתבטל לאלוהים ולהגיע לשלמות?

הדרך האמיתית להתקדם רוחנית, לפי אליעד, דורשת אומץ אדיר - להודות באמת שאין לנו מושג כיצד לקבל את השפע ולומר באופן מוחלט: "או שתקבל אותי לשלמות או שתיקח אותי". כלומר, האדם חייב להיות מוכן לאבד את כל מה שהוא חושב שהוא - אפילו את תחושת הקיום שלו. רק מי שמוכן לאבד את עצמו לחלוטין, יכול להיכנס לשלב שבו הוא מתאחד עם השלמות האלוהית.

מה הקשר בין לוותר על תחושת העצמי לבין לחוות אחדות מוחלטת?

אליעד ממחיש את הרעיון על ידי דוגמה: אם נתבונן על עצם כלשהו, כמו קומקום, ונדמיין לרגע שהוא כולל הכל - פיל, תנין, כוכבים, ירח, וכל היקום - נגלה שה"אני" שלנו כבר לא יכול להתקיים כישות נפרדת. כי אם הכל נמצא בכל דבר, כבר אין משמעות לקיום העצמי המוגבל שלנו. לכן, אדם לא מצליח לחוות את האחדות והשלמות כי הוא מפחד לאבד את ה"אני" שלו.

האם החיבור לשלמות הוא מיידי או דורש זמן?

אליעד מסביר שהמעבר לשלמות הוא מיידי לחלוטין, ואין הבדל בין הרגע שבו האדם באמת מחליט לוותר על קיומו העצמי לבין הרגע שבו הוא חווה את השלמות והאחדות עם המציאות. הוויתור על העצמי וחוויית האחדות מתרחשים יחד באותו רגע ממש.

כיצד לבקש באמת מאלוהים את השפע המוחלט?

ישנן שתי גישות הפוכות שאליעד מתאר. בגישה הראשונה, האדם ניגש לאלוהים בצניעות מוחלטת, מודה בקיומו של החיסרון ואומר באופן כנה לחלוטין שאין לו שום אפשרות להסתדר ללא העזרה הזו. האדם מוכן לבטל לחלוטין את הקיום...