מהו אלוהים לפי אליעד כהן?

כאשר מדברים על המושג "אלוהים", אליעד כהן מסביר כי לרוב אנשים תופסים את אלוהים כדמות חיצונית הנמצאת במקום מסוים, כגון בשמיים, ומנהלת את המציאות מבחוץ. בתפיסה המקובלת, אלוהים נתפס כישות שמביטה, מפקחת ומנהלת את העולם בצורה כזו או אחרת. אך לפי אליעד, תפיסה זו מוגבלת ומצמצמת את הרעיון האמיתי של אלוהים.

אליעד מדגיש שהמשמעות של "אלוהים" יכולה להיתפס כ"ההוויה של המציאות עצמה". כלומר, לא ישות שנמצאת בנפרדות מהמציאות, אלא שהמציאות כולה, על כל מרכיביה, היא עצמה אלוהים. מכאן, כל ניסיון להגדיר את אלוהים בצורה מסוימת, כגון להגיד שהוא "האחדות" או "הנפרדות", הוא בהכרח צמצום של הרעיון הרחב והעמוק יותר של אלוהים.

מה ההבדל בין להיות אלוהים לבין להיות אלוהים האמיתי?

אליעד כהן מבחין בין שני מצבים של "להיות אלוהים":

• להיות אלוהים ברמת ההבנה
• להיות אלוהים האמיתי, שהוא מצב של אחדות מוחלטת.

להיות אלוהים בהבנה משמעו להבין באופן שכלי כי כל המציאות היא אתה. כלומר, כשאתה מביט לאחור על שרשרת האירועים, אתה מבין שכל מה שקיים הוא חלק ממך, אך אתה עדיין נמצא בנפרדות מסוימת, מכיוון שאתה עדיין מודע לעצמך. מצד שני, להיות אלוהים האמיתי זה מצב בו אינך יודע דבר מלבד קיומך, ולמעשה, אפילו אינך יודע שאתה קיים. במצב זה אתה מאבד לחלוטין כל תחושת נפרדות ואין לך שום הבחנה בין "אני" ל"לא אני".

מהי הסיבה הראשונה לפי אליעד כהן?

אליעד מסביר ש"הסיבה הראשונה" אינה באמת סיבה במובן הרגיל שאנשים משתמשים בו. לפי אליעד, אם אתה מדבר על "סיבה ראשונה", אתה מניח שישנם אירועים שנמצאים ברצף סיבתי. אבל המציאות עצמה, במצב הראשוני שלה, נמצאת מעבר לכל סיבתיות. אליעד מסביר שהסיבה הראשונה, שהיא גם המסובב הראשון, היא בעצם ההבנה שאין הבדל בין "סיבה" לבין "אין סיבה".

כלומר, לתפוס את הסיבה הראשונה זה להבין שלמעשה אין הבדל בין סיבה לאקראיות. במילים אחרות, להבין את הסיבה הראשונה זה להבין שהכל אחד ואין באמת שינוי או אירוע נפרד. כשאתה אומר "אני רוצה לאכול תפוח", המשמעות האמיתית של ההבנה היא שאין באמת הבדל בין "רוצה" לבין "לא רוצה", בין "תפוח" לבין "לא תפוח", או בין "יש" ל"אין". הכל הוא אחד ללא הבחנה.

מהי האקראיות הראשונה ומה הקשר שלה לסיבתיות?

אליעד כהן מדגיש כי ההבנה העמוקה של "הסיבה הראשונה" היא למעשה להבין את "האקראיות הראשונה". כלומר, להבין שאין שום הבדל מהותי בין המונחים "סיבתיות" ו"אקראיות". במצב של המציאות האמיתית, שהוא המצב שבו אין כל הפרדה בין אירועים שונים, אין משמעות לשאלות כמו "מדוע זה קרה?" או "מה הסיבה לכך?". במצב זה, אין שום שינוי, ולכן אין גם סיבתיות, כי סיבתיות קיימת רק במקום בו קיימת השתנות ורצף של אירועים.

כיצד אפשר להבין שאין הבדל בין יש לאין?

לפי אליעד כהן, כדי להבין שאין הבדל בין "יש" ל"אין", על האדם להגיע להבנה עמוקה שהמציאות כולה היא מצב אחדותי מוחלט. כשאתה באמת תופס את מהות הדברים, אתה מבין שכל הפרדה שאתה עושה, למשל בין "רוצה" ו"לא רוצה" או בין "יש תפוח" ל"אין תפוח", היא רק צורה של חשיבה שמגיעה מתוך תפיסת הנפרדות. אבל במציאות האמיתית, כל ההבחנות האלה מתבטלות לחלוטין.

לכן, כאשר האדם מגיע להבנה של הסיבה הראשונה והמציאות האמיתית, הוא מבין שכל מה שנראה לו כהבדל או כסיבתיות, למעשה אינו קיים במצב האמיתי והעמוק של המציאות.