האם ביטחון באלוהים באמת עובד?

אליעד כהן מסביר באופן מעמיק את המושג של ביטחון באלוהים דרך דוגמאות ברורות ויומיומיות, תוך התייחסות מפורטת למצבם של אנשים דתיים שמאמינים באלוהים וסומכים עליו, אך לעיתים קרובות נתקלים בתוצאות הפוכות למה שהתפללו עבורו. הוא מבהיר שאנשים אלו נתקלים בתסכול משום שמעולם לא הייתה להם אמונה שלמה באמת.

לדוגמה, הוא מתאר רב שחלה והתפלל דרך קריאת פרקי תהילים, אבל כשהדבר לא עזר לו, החליט ללכת לרופא. כאן, אליעד כהן מדגיש נקודה חשובה: מלכתחילה הרב לא הסתמך באמת על התפילה שלו באופן מלא, כי כבר מראש הוא חשב שאם זה לא יעבוד, יפנה לטיפול רפואי. כך הוא חושף כי מדובר בביטחון לא מלא ולא שלם, מאחר שמראש כבר קיימת אצל האדם תוכנית גיבוי. אדם שמאמין באמת ובמלוא הביטחון שאלוהים יעזור לו לא מתכנן מראש אפשרות חלופית. במצב של ביטחון אמיתי, כאשר האדם בטוח במאה אחוז שאלוהים חייב לפעול כפי שביקש, הוא לא היה מעלה בדעתו כלל אפשרות אחרת.

למה אנשים דתיים לא מגיעים לאמונה מלאה באלוהים?

אליעד כהן מדגיש שאף אדם דתי כמעט לא מגיע לרמת ביטחון של מאה אחוז באלוהים, מכיוון שתוך כדי תפילה הוא תמיד לוקח בחשבון שאלוהים עלול להחליט אחרת. בנוסף, אנשים דתיים לרוב חושבים שהסיבה שהבקשה שלהם לא התקבלה נובעת מחטאים, עבירות או החלטות בשמיים שהם אינם מבינים. אליעד מדגיש שהבעיה היא לא שאלוהים לא פעל לטובתם, אלא שהם עצמם לא האמינו מלכתחילה באלוהים בצורה מוחלטת. לכן, אם קורה דבר הפוך ממה שהתפללו, הם ממהרים לתרץ שזה בגלל חטאים או גזרות בשמיים, ולא בגלל שהביטחון שלהם היה חלקי.

האם ביטחון עצמי וביטחון באלוהים זהים?

אליעד כהן מתייחס להבדל ולדמיון בין ביטחון עצמי לבין ביטחון באלוהים. הוא מדגיש שאדם שיש לו ביטחון עצמי שקרי, כלומר, שהוא בטוח בעצמו יותר ממה שיכולותיו מאפשרות, בסופו של דבר ייפגע וייכשל. הוא נותן דוגמה שאדם בטוח בעצמו עושה פעולות שמלכתחילה ברורות שאין ביכולתו לבצע. ברגע שייכשל, הביטחון העצמי שלו יקרוס. לעומת זאת, אדם דתי לעולם לא יגיע למצב הזה עם ביטחון באלוהים, כי הוא לעולם לא באמת מאמין באלוהים במאה אחוז. תמיד קיימת בו ההנחה שאלוהים עלול להחליט אחרת, וכך נמנע ממנו אותו כישלון מוחלט של האמונה.

האם תפילה לאלוהים באמת מגבירה את הסיכוי שיקרה מה שרוצים?

אליעד מציין כי אנשים דתיים מתפללים וקוראים תהילים מתוך מחשבה שזה מגדיל את הסיכוי שלהם להשיג את מבוקשם. אבל בפועל, הם יודעים היטב שייתכן שזה לא יעזור ובסופו של דבר יצטרכו לפנות לרופא. לדוגמה, כאשר אדם רעב הוא לא מתפלל לאלוהים שיסיר ממנו את הרעב, אלא הולך לאכול. אך כשהוא חולה, הוא מתפלל לאלוהים בתקווה שזה יספיק, ואם לא - הוא יודע שילך לרופא. התפילה, אם כך, הופכת להיות מעין תוספת שמגדילה את הסיכוי לתוצאה טובה, אך אינה נתפסת באמת כאמצעי בלעדי להשגת מטרה.

מדוע אנשים ממשיכים להאמין למרות שהדברים לא משתנים?

אליעד מסביר שאנשים ממשיכים להתפלל ולבקש מאלוהים דברים, גם כשבפועל זה לא מביא תוצאות. הוא נותן דוגמה של רובוט שממשיך לבצע פעולה שוב ושוב גם כשהיא אינה עובדת. אנשים כאלה פועלים בלי היגיון רציונלי, משום שבסופו של דבר זה משרת אותם במובן רגשי או פסיכולוגי. האדם נהנה מהתחושה של ביטחון מדומה ותחושת משמעות שהאמונה והתפילה מעניקות לו, גם אם התוצאות לא באות לידי ביטוי.

האם ביטחון באלוהים יכול להיכשל?

לדברי אליעד כהן, ביטחון אמיתי באלוהים אינו יכול להיכשל, משום שביטחון מוחלט פירושו שאין ספקות ואין אלטרנטיבה. אבל המציאות מלמדת כי לרוב בני האדם, במיוחד הדתיים, יש ביטחון חלקי בלבד, ולכן הם מתאכזבים. לו אדם היה בטוח במאה אחוז שאלוהים חייב לבצע משהו מסוים, ובכל זאת אלוהים לא היה מבצע זאת, אותו אדם היה מפסיק להאמין באלוהים. אבל אנשים דתיים תמיד משאירים פתח להסברים אחרים, וכך ממשיכים להחזיק באמונתם גם כשהיא אינה מספקת את מבוקשם.

מדוע לימוד תורה לא תמיד עוזר במצבים פיזיים?

אליעד מסביר בצורה מפורשת שאם, למשל, אדם דתי מאמין שלימוד תורה או תפילות יפתרו בעיות פיזיות, הוא יגלה בפועל שזה לא עובד. אם שוטר בא לעצור אותו פיזית, התפילה לא תגן עליו בפועל מהשוטר. הפתרון למצבים פיזיים הוא תמיד פעולה פיזית, ולימוד תורה או תפילה אינם תחליף לפעולות המעשיות.

אליעד כהן מסכם ואומר שהבעיה המרכזית היא שלאנשים יש ביטחון שקרי או חלקי בלבד, ולכן התוצאות אינן תואמות את הציפיות שלהם.