האם אפשר להפריד בין צורות למקום ולזמן?

אליעד כהן מסביר בהרצאתו בצורה מעמיקה ויסודית את הקשר בין הצורות לבין המקום והזמן. הוא מתחיל בהסבר בסיסי כי ישנן גישות שטוענות שמקום וזמן קיימים בפני עצמם, ובתוכם ישנן צורות שמשתנות באופן מתמיד. לעומת זאת, קיימת גישה הטוענת שמקום וזמן עצמם הם סוג של צורות. כלומר, אין הפרדה ממשית בין מקום, זמן וצורה, משום שכולם הם בעצם אותה מהות. אליעד מבהיר זאת באמצעות דוגמה: אם היינו מסירים את כל הצורות הקיימות, לכאורה לא היה נשאר מקום וזמן כלל, משום שהמקום והזמן מוגדרים אך ורק על ידי הצורות שנמצאות בתוכם.

האם מקום וזמן קיימים ללא צורות?

לפי ההסבר של אליעד, מקום וזמן אינם קיימים בפני עצמם, אלא הם בעצמם תוצר של הצורות הקיימות. אליעד ממחיש זאת באמצעות דוגמה שבה הוא מסביר שאם לא יהיו כלל צורות ביקום, אפילו לא של אוויר או חלל, הרי שגם המושגים "מקום" ו"זמן" יאבדו משמעותם לחלוטין. המקום והזמן הם בעצמם צורות של תפיסת המציאות, ואם לא קיימות צורות כלשהן, גם מושגים אלו לא קיימים בפועל. זאת אומרת, המקום והזמן הם תוצר ישיר של צורות שונות ושל השינויים וההבדלים ביניהן.

מה הקשר בין מהות לצורה?

אליעד מסביר שהקשר בין מהות לצורה דומה מאוד לקשר שבין מקום וזמן לצורות הקיימות בהם. כמו שהמקום והזמן אינם יכולים להתקיים ללא הצורות, כך גם הצורות אינן יכולות להתקיים ללא מהות שממלאת אותן. המהות היא הדבר שממלא כל צורה, היא הדבר הבסיסי והיסודי שנמצא בבסיסן של כל הצורות השונות. אליעד מדגים שהמהות נמצאת בכל דבר, משום שאין שום דבר שיכול להתקיים ללא אותה מהות בסיסית המאפשרת את קיומו.

הוא מוסיף שאפשר לראות שהמהות והצורה הן דבר אחד, מאחר שאין קיום לצורה ללא מהות ואין מהות ללא צורה. בצורה זו, הצורה היא ביטוי של המהות, והמהות היא שמאפשרת את קיום הצורה.

האם יש הבדל בין יש לאין?

אליעד מציג רעיון מרכזי נוסף, לפיו אין הבדל בין "יש" ל"אין". הוא מסביר שכל מה שנתפס כקיים, למעשה קיים בתוך מסגרת של מקום וזמן. אם משהו לא נמצא בשום מקום ובשום זמן, לא ניתן לומר עליו שהוא קיים. הוא משתמש בדוגמה שבה הוא מדבר על "כלום מוחלט", ואומר שה"כלום" הוא למעשה מצב בו אין שום אפשרות לתפוס או להגדיר את הדבר במסגרת של מקום וזמן.

הוא מדגיש את הקושי של התפיסה האנושית להבין את מושג הכלום המוחלט, מאחר שהמחשבה האנושית עצמה תמיד קשורה לתפיסות של מקום וזמן. אליעד מסביר שאפילו כשאנחנו מנסים לחשוב על משהו חסר קיום, אנו עדיין מציבים אותו בתוך סוג של מקום או זמן דמיוניים. לדבריו, אפילו "אין" הוא סוג של קיום בתוך תודעתנו, ולכן הגבול בין יש לאין אינו מוחלט, אלא דמיוני בלבד.

למה בלתי אפשרי להוכיח שאלוהים לא קיים?

אליעד מציין שהמציאות עצמה, או המהות הראשונה, היא בעצם הדבר היחיד שמקיף וממלא הכל, ולכן אפשר לקרוא לה "אלוהים". אליעד מדגיש שאם מתייחסים ל"אלוהים" כאל מהות יסודית זו, אז אין צורך להוכיח את קיומו, כי עצם העובדה שיש מציאות מעידה על מהות ראשונית שממלאת את כל הדברים. עם זאת, אם מנסים לייחס לאותה מהות רצונות, כוונות, או דרישות ספציפיות מבני האדם, אז בהחלט נדרש לספק הוכחות מוצקות יותר.

הוא מדגיש שאפשר לראות במציאות סוג של אחדות מוחלטת, משום שאין באמת הבדל מהותי בין הדברים, וכל הבדל שאנו תופסים הוא רק מנקודת המבט של השכל שלנו, שמנסה למצוא משמעות. אליעד אומר שכאשר השכל מנסה להבין את המציאות, הוא בהכרח מתייחס אליה באמצעות הבדלים והבחנות, אך ברמה העמוקה ביותר, ההבדלים הללו אינם באמת קיימים.

למה השכל תמיד מחפש קשר בין דברים שונים?

אליעד מתאר כיצד השכל האנושי תמיד מחפש קשרים והבדלים בין דברים, משום שללא הבדל כלשהו, אי אפשר לחשוב...