האם יש אלוהים? האם / איך נברא העולם? מי ברא את העולם? מי ברא את אלוהים / הבורא? בריאת העולם / אלוהים ועוד.
טיעון:
קיים בורא ראשון, קיימת סיבה ראשונה, קיים מגביל ראשון וכולי.
שאלה: אולי לכל בורא יש בורא אחר עד אין סוף, לכל סיבה יש סיבה אחרת עד אין סוף וכולי?
תשובה: המוח האנושי אינו תופס את האין סוף, ועל כן לא יתכן כי קיימים בוראים עד אין סוף וכולי.
ולכן, על כורחך לומר כי קיימת נקודת התחלה שהיא הבורא הראשון שקיומו נצחי ושאין לו בורא אחר וכולי.
סוף טיעון.
הערה: קיומה של נקודת התחלה, מפר את הכלל כי לכל דבר יש בורא. וא"כ ההוכחה לקיומו של בורא / אלוהים, ממילא מתבטלת (ראה בהרחבה: כאן וגם כאן).
הפרכה:
הטיעון לכך שיש בורא ראשון, נשען על מגבלת השכל האנושי לתפוס את האין סוף כנ"ל.
וכאן יש כשל לוגי פשוט:
מכך שהשכל האנושי מוגבל לתפוס את האין סוף, לא ניתן להוכיח כי קיימת נקודת התחלה סופית כלשהי.
יתכן כי למרות שהשכל האנושי אינו יכול לתפוס את האין סוף, אף על פי כן מצד המציאות האובייקטיבית, לא קיימת סיבה ראשונה, כי לכל סיבה יש מסובב נוסף ולכל בורא יש בורא נוסף עד אין סוף.
ז"א אי יכולתו של השכל לתפוס את האין סוף, לא מגביל את המציאות להיות אין סופית.
הפרכה נוספת:
כדי להפריך את ההוכחה לכך שיש בורא ראשון, לשם כך יש להבין את מהות מגבלת השכל האנושי להבין את מהות האין סוף.
ולשם כך נבהיר: מהי משמעותה של מגבלת השכל האנושי לתפוס את מהות האין סוף?
תשובה: מגבלת היכולת השכלית לתפוס את האין סוף, אין פירושה כי השכל אינו יכול לתפוס את קיומו של האין סוף.
המגבלה היא להכניס לתוך מחשבה אחת את כל האין סוף כולו בבת אחת.
אך בהחלט קיימת יכולת הבנה אנושית להבין כי האין סוף אכן קיים.
ובהקשר שלנו זה אומר, כי קיימת יכולת תפיסה אנושית להבין כי אפשרי שלכל בורא יש בורא אחר עד אין סוף.
וניתן מספר דוגמאות:
דוגמה 1:
ציר המספרים.
נשאל: מהו המספר הגדול.
נשיב: X כלשהו הוא המספר הכי גדול.
נפריך: לעולם לא יכול להיות מספר X שהוא הכי גדול, כי X +1, תמיד יהיה גדול מ X.
לכל מספר הכי גדול, תמיד ניתן להוסיף עוד מספר, ולכן לא קיים מספר הכי גדול, אלא ציר המספרים הוא אין סופי.
נשאל: מהו המספר הכי גדול?
נשיב: אין מספר כזה. המספר הכי גדול הוא אין סוף.
נשאל: האם ניתן להבין ולהכניס לתוך המחשבה את המספר הכי גדול שכינויו הוא אין סוף?
נשיב: לא. השכל מוגבל להבין את האין סוף, אך עדיין ניתן להבין כי אין מספר שהוא הכי גדול.
מסקנה: ציר המספרים הוא אין סופי.
דוגמה 2:
ציר הזמן.
נשאל: מהו הזמן הכי רחוק שניתן להגיע אליו (בעבר / עתיד)
נשיב: X כלשהו.
נפריך: לכל נקודה בציר הזמן יש: עבר / הווה / עתיד. לכל נקודה בציר הזמן יש: לפני / אחרי.
ולכן ציר הזמן הוא אין סופי.
נקשה: אולי לזמן עצמו יש נקודת התחלה, ואולי קיים רגע כלשהו שלפניו לא היה זמן?
נשיב: נניח לרגע שאכן לציר הזמן שלנו יש נקודת התחלה, וכי היה רגע כלשהו שלפניו לא היה זמן.
אך גם אם נאמר זאת, הרי שאנחנו תוחמים את ציר הזמן שלנו בציר זמן אחר גדול יותר, כך שחזרנו לכך שציר הזמן הוא נצחי ואין סופי.
הסבר:
ברגע שאנחנו אומרים כי קיים זמן + אנחנו אומרים כי יש לזמן נקודת התחלה, הרי שאנחנו בעצם אומרים כי ביחס לנקודה הראשונה בציר הזמן, עדיין יש לפני ואחרי, דהיינו, לפני קיום ציר הזמן שלנו ואחרי קיום ציר הזמן שלנו.
יש להבין: כי גם אם נאמר שציר הזמן שלנו עצמו נברא, הרי שברגע שאנחנו אומרים שהוא נברא, באותו הרגע אנחנו אומרים שיש ציר זמן אחר גדול יותר שמקיף את ציר הזמן שלנו.
כך שבעצם אנחנו בסך הכל יוצרים ציר זמן אחר גדול יותר, אך אנחנו לא מעלימים בכך את הזמן כולו.
לומר שהזמן נברא, פירושו לומר שציר הזמן שלנו נברא, בתוך ציר זמן אחר גדול יותר.
ואז ממילא זה אומר, כי ציר הזמן האמיתי הוא הגדול יותר.
ואז ממילא זה אומר, כי לציר הזמן אין נקודת התחלה.
בעניין ציר זמן שחיצוני לציר הזמן שלנו, ראה כאן וגם כאן.
דוגמה 3:
מרחב המקום.
את כל מה שהובהר לגבי ציר הזמן, ניתן להשליך על מרחב המקום, שהוא מטבעו אין סופי.
גם אם נאמר שלמרחב המקום שלנו יש סוף, וכי הוא כולו נוצר במפץ הגדול מנקודה סינגולארית כלשהי, הרי שזה מכניס את מרחב המקום שלנו לתוך מרחב מקום אחר גדול יותר, שהוא כמובן אין סופי.
בשורה התחתונה, בכל נקודה בציר המקום, תמיד יהיה משהו אחר סביבה, דהיינו, מרחב מקום נוסף גדול יותר.
גם אם נאמר שאי אפשר לנוע בפועל לכל נקודה במרחב המקום, הרי שעדיין כן ניתן לנוע לכל נקודה במרחב המקום באמצעות המחשבה, ולהבין כי מרחב המקום הוא אין סופי.
כי יש לזכור, כי גם אם נאמר שהוא סופי, הרי שהוא בתוך מרחב מקום אחר גדול יותר, וממילא מרחב המקום האמיתי הוא אין סופי.
בעניין מרחב מקום גדול יותר ראה כאן.
דוגמה 4:
ניתן לקחת כל 2 הפכים, ולחפש את נקודת הקצה שלהם.
לדוגמה, מהי הטמפרטורה הגבוהה ביותר שיכולה להיות קיימת (גם אם לא ניתן להגיע אליה בפועל) ?
התשובה כמובן תהיה אין סוף.
וכל כיו"ב באין סוף דוגמאות נוספות...
הערה:
ניתן לנסות לומר שציר הזמן / מרחב המקום שלנו הם בצורת עיגול / כדור, דהיינו, שנקודת ההתחלה והסוף מחוברות אחת עם השניה, ואם כן יש להם סוף.
הפרכה:
כנ"ל, גם אם נאמר שמרחב המקום שלנו הוא בצורת כדור מוזר, שבו כאשר מגיעים לקצה אחד נכנסים לקצה השני של עצמו, הרי שזה עדיין אומר שהכדור עצמו נמצא בתוך מרחב מקום אחר גדול יותר.
ברגע שנתנו למרחב המקום שלנו צורה כלשהי, כגון של כדור, הרי שבעצם אמרנו כי:
קיים מרחב מקום אין סופי, שבתוכו קיים מרחב מקום אחר קטן יותר שלנו שתחום בתוך צורה של כדור שמתנהגת בצורה כלשהי.
אך בכל מקרה אנחנו תמיד נהיה בתוך מרחב מקום אין סופי.
צורת הכדור האפשרית של מרחב המקום, מתארת אך ורק את ההתנהגות של מרחב המקום, אך לא מגבילה מרחב מקום אחר גדול יותר שמקיף את הכדור.
צורת כדור למרחב המקום, מגדירה את ההתנהגות של מרחב המקום, אך לא מגבילה את מרחב המקום שבתוכו נמצא מרחב המקום שלנו.
כנ"ל לגבי ציר זמן שיתכן והוא מתנהג בצורה של עיגול סופי שחוזר על עצמו. אך תמיד הוא יהיה בתוך ציר זמן אחר גדול יותר שקדם לציר הזמן שלנו. ואם כן ציר הזמן האמיתי הוא אין סופי.
מסקנה:
למרות שלא ניתן לתפוס את כל האין סוף כולו בתוך המחשבה, עדיין ניתן להבין כי קיים האין סוף.
זה שאין אפשרות לתפוס בתוך המחשבה את הבורא הראשון בנקודת האין סוף, זה לא סותר את זה שיתכן כי קיים בורא לכל בורא עד אין סוף.
ולכן לא ניתן להוכיח כי קיימת סיבה ראשונה / בורא ראשון וכולי, דהיינו, אם נאמר כי לכל נברא יש בורא וכולי, הרי אפשרי הדבר כי גם לאלוהים יש בורא אחר וכולי.
הערה נוספת:
בסופו של דבר, גם כאשר עוצרים בנקודה ראשונה כלשהי, הרי שגם אז מייחסים לה תכונה של אין סוף. כך שבכל מקרה הגדרת בורא ראשון, לא מעלימה את האין סוף.
הסבר:
הרעיון כי הבורא הראשון הוא נצחי, משתמש בעצם באין סוף, כי נצחיות = אין סוף.
ולכן שימוש בבורא ראשון, לא פותר את מגבלת התפיסה האנושית להבין את האין סוף.
טיעון:
קיים בורא ראשון, קיימת סיבה ראשונה, קיים מגביל ראשון וכולי.
שאלה: אולי לכל בורא יש בורא אחר עד אין סוף, לכל סיבה יש סיבה אחרת עד אין סוף וכולי?
תשובה: המוח האנושי אינו תופס את האין סוף, ועל כן לא יתכן כי קיימים בוראים עד אין סוף וכולי.
ולכן, על כורחך לומר כי קיימת נקודת התחלה שהיא הבורא הראשון שקיומו נצחי ושאין לו בורא אחר וכולי.
סוף טיעון.
הערה: קיומה של נקודת התחלה, מפר את הכלל כי לכל דבר יש בורא. וא"כ ההוכחה לקיומו של בורא / אלוהים, ממילא מתבטלת (ראה בהרחבה: כאן וגם כאן).
הפרכה:
הטיעון לכך שיש בורא ראשון, נשען על מגבלת השכל האנושי לתפוס את האין סוף כנ"ל.
וכאן יש כשל לוגי פשוט:
מכך שהשכל האנושי מוגבל לתפוס את האין סוף, לא ניתן להוכיח כי קיימת נקודת התחלה סופית כלשהי.
יתכן כי למרות שהשכל האנושי אינו יכול לתפוס את האין סוף, אף על פי כן מצד המציאות האובייקטיבית, לא קיימת סיבה ראשונה, כי לכל סיבה יש מסובב נוסף ולכל בורא יש בורא נוסף עד אין סוף.
ז"א אי יכולתו של השכל לתפוס את האין סוף, לא מגביל את המציאות להיות אין סופית.
הפרכה נוספת:
כדי להפריך את ההוכחה לכך שיש בורא ראשון, לשם כך יש להבין את מהות מגבלת השכל האנושי להבין את מהות האין סוף.
ולשם כך נבהיר: מהי משמעותה של מגבלת השכל האנושי לתפוס את מהות האין סוף?
תשובה: מגבלת היכולת השכלית לתפוס את האין סוף, אין פירושה כי השכל אינו יכול לתפוס את קיומו של האין סוף.
המגבלה היא להכניס לתוך מחשבה אחת את כל האין סוף כולו בבת אחת.
אך בהחלט קיימת יכולת הבנה אנושית להבין כי האין סוף אכן קיים.
ובהקשר שלנו זה אומר, כי קיימת יכולת תפיסה אנושית להבין כי אפשרי שלכל בורא יש בורא אחר עד אין סוף.
וניתן מספר דוגמאות:
דוגמה 1:
ציר המספרים.
נשאל: מהו המספר הגדול.
נשיב: X כלשהו הוא המספר הכי גדול.
נפריך: לעולם לא יכול להיות מספר X שהוא הכי גדול, כי X +1, תמיד יהיה גדול מ X.
לכל מספר הכי גדול, תמיד ניתן להוסיף עוד מספר, ולכן לא קיים מספר הכי גדול, אלא ציר המספרים הוא אין סופי.
נשאל: מהו המספר הכי גדול?
נשיב: אין מספר כזה. המספר הכי גדול הוא אין סוף.
נשאל: האם ניתן להבין ולהכניס לתוך המחשבה את המספר הכי גדול שכינויו הוא אין סוף?
נשיב: לא. השכל מוגבל להבין את האין סוף, אך עדיין ניתן להבין כי אין מספר שהוא הכי גדול.
מסקנה: ציר המספרים הוא אין סופי.
דוגמה 2:
ציר הזמן.
נשאל: מהו הזמן הכי רחוק שניתן להגיע אליו (בעבר / עתיד)
נשיב: X כלשהו.
נפריך: לכל נקודה בציר הזמן יש: עבר / הווה / עתיד. לכל נקודה בציר הזמן יש: לפני / אחרי.
ולכן ציר הזמן הוא אין סופי.
נקשה: אולי לזמן עצמו יש נקודת התחלה, ואולי קיים רגע כלשהו שלפניו לא היה זמן?
נשיב: נניח לרגע שאכן לציר הזמן שלנו יש נקודת התחלה, וכי היה רגע כלשהו שלפניו לא היה זמן.
אך גם אם נאמר זאת, הרי שאנחנו תוחמים את ציר הזמן שלנו בציר זמן אחר גדול יותר, כך שחזרנו לכך שציר הזמן הוא נצחי ואין סופי.
הסבר:
ברגע שאנחנו אומרים כי קיים זמן + אנחנו אומרים כי יש לזמן נקודת התחלה, הרי שאנחנו בעצם אומרים כי ביחס לנקודה הראשונה בציר הזמן, עדיין יש לפני ואחרי, דהיינו, לפני קיום ציר הזמן שלנו ואחרי קיום ציר הזמן שלנו.
יש להבין: כי גם אם נאמר שציר הזמן שלנו עצמו נברא, הרי שברגע שאנחנו אומרים שהוא נברא, באותו הרגע אנחנו אומרים שיש ציר זמן אחר גדול יותר שמקיף את ציר הזמן שלנו.
כך שבעצם אנחנו בסך הכל יוצרים ציר זמן אחר גדול יותר, אך אנחנו לא מעלימים בכך את הזמן כולו.
לומר שהזמן נברא, פירושו לומר שציר הזמן שלנו נברא, בתוך ציר זמן אחר גדול יותר.
ואז ממילא זה אומר, כי ציר הזמן האמיתי הוא הגדול יותר.
ואז ממילא זה אומר, כי לציר הזמן אין נקודת התחלה.
בעניין ציר זמן שחיצוני לציר הזמן שלנו, ראה כאן וגם כאן.
דוגמה 3:
מרחב המקום.
את כל מה שהובהר לגבי ציר הזמן, ניתן להשליך על מרחב המקום, שהוא מטבעו אין סופי.
גם אם נאמר שלמרחב המקום שלנו יש סוף, וכי הוא כולו נוצר במפץ הגדול מנקודה סינגולארית כלשהי, הרי שזה מכניס את מרחב המקום שלנו לתוך מרחב מקום אחר גדול יותר, שהוא כמובן אין סופי.
בשורה התחתונה, בכל נקודה בציר המקום, תמיד יהיה משהו אחר סביבה, דהיינו, מרחב מקום נוסף גדול יותר.
גם אם נאמר שאי אפשר לנוע בפועל לכל נקודה במרחב המקום, הרי שעדיין כן ניתן לנוע לכל נקודה במרחב המקום באמצעות המחשבה, ולהבין כי מרחב המקום הוא אין סופי.
כי יש לזכור, כי גם אם נאמר שהוא סופי, הרי שהוא בתוך מרחב מקום אחר גדול יותר, וממילא מרחב המקום האמיתי הוא אין סופי.
בעניין מרחב מקום גדול יותר ראה כאן.
דוגמה 4:
ניתן לקחת כל 2 הפכים, ולחפש את נקודת הקצה שלהם.
לדוגמה, מהי הטמפרטורה הגבוהה ביותר שיכולה להיות קיימת (גם אם לא ניתן להגיע אליה בפועל) ?
התשובה כמובן תהיה אין סוף.
וכל כיו"ב באין סוף דוגמאות נוספות...
הערה:
ניתן לנסות לומר שציר הזמן / מרחב המקום שלנו הם בצורת עיגול / כדור, דהיינו, שנקודת ההתחלה והסוף מחוברות אחת עם השניה, ואם כן יש להם סוף.
הפרכה:
כנ"ל, גם אם נאמר שמרחב המקום שלנו הוא בצורת כדור מוזר, שבו כאשר מגיעים לקצה אחד נכנסים לקצה השני של עצמו, הרי שזה עדיין אומר שהכדור עצמו נמצא בתוך מרחב מקום אחר גדול יותר.
ברגע שנתנו למרחב המקום שלנו צורה כלשהי, כגון של כדור, הרי שבעצם אמרנו כי:
קיים מרחב מקום אין סופי, שבתוכו קיים מרחב מקום אחר קטן יותר שלנו שתחום בתוך צורה של כדור שמתנהגת בצורה כלשהי.
אך בכל מקרה אנחנו תמיד נהיה בתוך מרחב מקום אין סופי.
צורת הכדור האפשרית של מרחב המקום, מתארת אך ורק את ההתנהגות של מרחב המקום, אך לא מגבילה מרחב מקום אחר גדול יותר שמקיף את הכדור.
צורת כדור למרחב המקום, מגדירה את ההתנהגות של מרחב המקום, אך לא מגבילה את מרחב המקום שבתוכו נמצא מרחב המקום שלנו.
כנ"ל לגבי ציר זמן שיתכן והוא מתנהג בצורה של עיגול סופי שחוזר על עצמו. אך תמיד הוא יהיה בתוך ציר זמן אחר גדול יותר שקדם לציר הזמן שלנו. ואם כן ציר הזמן האמיתי הוא אין סופי.
מסקנה:
למרות שלא ניתן לתפוס את כל האין סוף כולו בתוך המחשבה, עדיין ניתן להבין כי קיים האין סוף.
זה שאין אפשרות לתפוס בתוך המחשבה את הבורא הראשון בנקודת האין סוף, זה לא סותר את זה שיתכן כי קיים בורא לכל בורא עד אין סוף.
ולכן לא ניתן להוכיח כי קיימת סיבה ראשונה / בורא ראשון וכולי, דהיינו, אם נאמר כי לכל נברא יש בורא וכולי, הרי אפשרי הדבר כי גם לאלוהים יש בורא אחר וכולי.
הערה נוספת:
בסופו של דבר, גם כאשר עוצרים בנקודה ראשונה כלשהי, הרי שגם אז מייחסים לה תכונה של אין סוף. כך שבכל מקרה הגדרת בורא ראשון, לא מעלימה את האין סוף.
הסבר:
הרעיון כי הבורא הראשון הוא נצחי, משתמש בעצם באין סוף, כי נצחיות = אין סוף.
ולכן שימוש בבורא ראשון, לא פותר את מגבלת התפיסה האנושית להבין את האין סוף.
050-3331-331