מהי אחדות המהות והצורה שאליעד מסביר בספר "להיות אלוהים"?

אליעד כהן מסביר בהרצאתו בצורה מפורטת את הנושא המרכזי מתוך הספר "להיות אלוהים", העוסק באחדות המהות והצורה. הוא מדגיש את ההבדל בין מה שמכונה "יש" לבין מה שמכונה "אין", ומראה כי למעשה, ההבחנה ביניהם איננה מוחלטת כפי שנראה ממבט ראשון.

האם באמת קיים הבדל בין "יש" ל"אין"?

ההסבר מתחיל מכך שאליעד מציין כי האדם רגיל לחשוב שיש דברים קיימים (ה"יש") ודברים שאינם קיימים (ה"אין"). אך אם מנסים להגדיר לעומק מהו באמת "יש" ומהו "אין", נתקלים בקושי רב. אליעד מסביר, למשל, שהשולחן נראה כקיים רק משום שאנחנו תופסים אותו בתוך זמן ומקום מוגדרים. אבל, הוא ממשיך, אם ננסה להסיר את הזמן והמקום, נגלה שהשולחן לא יכול להיות קיים באופן מוחלט.

לדוגמה, הוא מתאר מצב שבו מדמיינים קובייה ריקה לחלוטין. הוא שואל - אם נרוקן את הקובייה מכל חומר, אוויר, אלקטרונים ואטומים, מה יישאר בתוכה? התשובה המתבקשת היא "כלום", כלומר, "אין". אבל מה המשמעות של אותו "כלום"? אליעד מדגיש שה"כלום" הזה איננו רק היעדרות של דברים, אלא משהו עמוק יותר שאי אפשר להגדיר או לחשוב עליו כלל.

כיצד אפשר להבין מהו "כלום" לפי אליעד?

אליעד מסביר שה"כלום" או ה"אין" הוא מצב שבו אין הגדרה, אין זמן ואין מקום. מאחר שכל הגדרה דורשת צורה כלשהי, מצב חסר צורה, זמן ומקום הוא בעצם "כלום". אך דווקא היעדר ההגדרה הזה מוביל לכך שאי אפשר לחשוב עליו, ובמובן מסוים - הוא הופך לדבר שהכי קיים, כי אי אפשר להטיל ספק בקיומו. אליעד מביא דוגמה נוספת לכך: ככל שהאדם חושב על משהו יותר, הוא מרגיש שהוא יותר "ישנו". וככל שהוא חושב על משהו פחות, הוא מרגיש שהוא יותר "איננו". לכן, הדבר שהאדם לא יכול שלא לחשוב עליו, הוא למעשה הדבר שהכי "ישנו", והוא "המהות".

מדוע, לפי אליעד, "היש איננו והאין ישנו"?

אליעד מציין שלמעשה ישנו פרדוקס גדול: מצד אחד, אם מסתכלים לעומק, מגלים שהמציאות כולה עשויה מ"כלום" (מאחר שכל צורה שמנסים להגדיר מתפרקת כשמחפשים את המהות האמיתית שלה). מצד שני, לא ייתכן שהמציאות באמת תהיה עשויה מ"כלום" בלבד, כי אז איך בכלל קיים משהו שניתן לראות ולגעת בו, כמו שולחן? לכן אליעד מסיק שה"יש איננו", משום שהיש מתפרק כשמחפשים את מהותו, אך בו בזמן ה"אין ישנו", כי הכלום הוא הדבר היחיד שאיננו מתפרק.

איך אליעד מוכיח שיש אלוהים ואיך הוא מוכיח שאין אלוהים?

אליעד משתמש באותה לוגיקה בדיוק גם להוכחת קיומו של אלוהים וגם להוכחה שאלוהים אינו קיים. מצד אחד, הוא מסביר שהכלום המוחלט הזה, שאין בו שום הגדרה, יכול להיחשב ל"אלוהים", כי הוא הדבר היחיד המוחלט, האין - סופי והנצחי. מצד שני, הוא מדגיש שדווקא משום כך, אותו "אלוהים" (או הכלום המוחלט) הוא דבר שאין בו שום דבר קונקרטי או מוגדר, ולכן אפשר באותה מידה לומר שהוא בכלל אינו קיים.

כלומר, אלוהים מוגדר כאן כאותו "אין" מוחלט שאין לו הגדרה, ולכן אפשר לומר באותה נשימה שהוא קיים ושהוא לא קיים - הכל תלוי בנקודת המבט.

מדוע הפרדוקס הזה חשוב להבנת המציאות לפי אליעד...