פגיעה ברגשות דתיים, יהדות, התורה היהודית, משה רבנו, החרדים, פגיעה ברגשות הזולת, אתאיסטים, אמונה אתאיסטית, אבולוציה תודעתית, לפגוע ברגשות של אחרים
האם פגיעה ברגשות דתיים היא דבר לגיטימי?
אליעד עוסק בשאלה המורכבת של פגיעה ברגשות דתיים ובהשלכותיה, ומסביר לעומק מדוע בכל פעם שאדם מביע דעה, הוא פוגע באופן בלתי נמנע ברגשות של מישהו אחר. אליעד מציג את הטענה המרכזית לפיה כל עמדה וכל דעה שנאמרת בפומבי עלולה לפגוע במישהו, מכיוון שכל דעה שוללת או מטילה ספק בדעות אחרות. למשל, הוא נותן דוגמה פשוטה של אדם שטוען שיש לשתות מים מינרליים, ובכך הוא פוגע באופן עקיף ברגשותיהם של אנשים שחושבים שאין צורך במים מינרליים או ששותים מים אחרים. מהדוגמה הזו עולה הטענה שהבעיה היא בלתי נמנעת: לא ניתן להגיד דבר שלא יפגע באף אדם, כיוון שכל אדם מחזיק בתפיסה מסוימת ומרגיש פגיעה כאשר התפיסה שלו מוטלת בספק או נשללת.
מדוע האמונה במשה רבנו פוגעת בהתפתחות התודעה האנושית?
אליעד מסביר באופן נרחב את הנקודה שכאשר אנשים מאמינים באופן עיוור בדמות של משה רבנו, הם למעשה סוגדים לדמות במקום לבחון ולחקור בעצמם את האמת. במקום לשאול שאלות ולהתפתח מבחינה תודעתית, אנשים רבים מתייחסים למשה רבנו כאל מעין אליל, והדבר מונע מהם התפתחות אישית ורוחנית. הוא מתאר כיצד המאמינים מתמקדים בדמותו של משה ולא באלוהים עצמו, ולכן מבחינה אבולוציונית - תודעתית, היהדות מהווה מחסום להתקדמות תודעתית.
כיצד הדת היהודית עוצרת את האבולוציה התודעתית?
אליעד מציג את ההשוואה בין ההתפתחות המדעית, שמתקדמת דרך הטלת ספק מתמדת במה שהיה קודם, לבין היהדות שלטענתו פועלת הפוך לגמרי. הוא מתאר כיצד המדע מתפתח דווקא משום שהוא מנסה כל הזמן להוכיח שטעו בעבר, ונותן דוגמאות כיצד אנשים מקבלים פרס נובל רק אם הם מפריכים תיאוריות קודמות ולא אם הם רק מוכיחים אותן. לעומת זאת, בדת היהודית, הוא מסביר, אנשים מגיעים לבית המדרש מתוך ההנחה שהכל נכון ואסור להטיל ספק, מה שמונע התפתחות מחשבתית אמיתית.
האם גם אתאיסטים יכולים ללמוד מפגיעה באמונות דתיות?
אליעד מוסיף נקודה חשובה על התפקיד של ההסברים שלו כלפי אנשים אתאיסטים. הוא מציין שכאשר הוא מטיל ספק בסיפורים דתיים כמו הסיפור של משה רבנו, הוא בעצם מלמד גם אנשים אתאיסטים להטיל ספק בעמדות שלהם עצמם. כלומר, הטלת ספק בסיפור משה רבנו אינה רק מיועדת לאנשים דתיים אלא גם לאתאיסטים, כי כאשר הם שומעים את הספקנות שלו לגבי משה, הם לומדים להטיל ספק בתפיסות שלהם עצמם לגבי כל דבר אחר.
האם זכותך לפגוע ברגשות אחרים עומדת מול זכותם שלא להיפגע?
אליעד עונה על שאלה מורכבת נוספת - מי פוגע במי בפועל? לטענתו, כאשר אדם אוסר עליו להביע דעה כדי להימנע מפגיעה ברגשות אחרים, הוא בעצם פוגע ברגשות שלו עצמו, ברגשות שרוצים לבטא דעה באופן חופשי. לכן, באופן פרדוקסלי, דווקא האיסור לפגוע ברגשות אחרים יכול להיות פגיעה ברגשות של הדובר עצמו, המעוניין להביע דעה שונה או ביקורתית. הוא מסביר שהעולם מלא בדעות שונות וסותרות, ולכן תמיד יש מחיר לביטוי של דעה...
אליעד עוסק בשאלה המורכבת של פגיעה ברגשות דתיים ובהשלכותיה, ומסביר לעומק מדוע בכל פעם שאדם מביע דעה, הוא פוגע באופן בלתי נמנע ברגשות של מישהו אחר. אליעד מציג את הטענה המרכזית לפיה כל עמדה וכל דעה שנאמרת בפומבי עלולה לפגוע במישהו, מכיוון שכל דעה שוללת או מטילה ספק בדעות אחרות. למשל, הוא נותן דוגמה פשוטה של אדם שטוען שיש לשתות מים מינרליים, ובכך הוא פוגע באופן עקיף ברגשותיהם של אנשים שחושבים שאין צורך במים מינרליים או ששותים מים אחרים. מהדוגמה הזו עולה הטענה שהבעיה היא בלתי נמנעת: לא ניתן להגיד דבר שלא יפגע באף אדם, כיוון שכל אדם מחזיק בתפיסה מסוימת ומרגיש פגיעה כאשר התפיסה שלו מוטלת בספק או נשללת.
מדוע האמונה במשה רבנו פוגעת בהתפתחות התודעה האנושית?
אליעד מסביר באופן נרחב את הנקודה שכאשר אנשים מאמינים באופן עיוור בדמות של משה רבנו, הם למעשה סוגדים לדמות במקום לבחון ולחקור בעצמם את האמת. במקום לשאול שאלות ולהתפתח מבחינה תודעתית, אנשים רבים מתייחסים למשה רבנו כאל מעין אליל, והדבר מונע מהם התפתחות אישית ורוחנית. הוא מתאר כיצד המאמינים מתמקדים בדמותו של משה ולא באלוהים עצמו, ולכן מבחינה אבולוציונית - תודעתית, היהדות מהווה מחסום להתקדמות תודעתית.
כיצד הדת היהודית עוצרת את האבולוציה התודעתית?
אליעד מציג את ההשוואה בין ההתפתחות המדעית, שמתקדמת דרך הטלת ספק מתמדת במה שהיה קודם, לבין היהדות שלטענתו פועלת הפוך לגמרי. הוא מתאר כיצד המדע מתפתח דווקא משום שהוא מנסה כל הזמן להוכיח שטעו בעבר, ונותן דוגמאות כיצד אנשים מקבלים פרס נובל רק אם הם מפריכים תיאוריות קודמות ולא אם הם רק מוכיחים אותן. לעומת זאת, בדת היהודית, הוא מסביר, אנשים מגיעים לבית המדרש מתוך ההנחה שהכל נכון ואסור להטיל ספק, מה שמונע התפתחות מחשבתית אמיתית.
האם גם אתאיסטים יכולים ללמוד מפגיעה באמונות דתיות?
אליעד מוסיף נקודה חשובה על התפקיד של ההסברים שלו כלפי אנשים אתאיסטים. הוא מציין שכאשר הוא מטיל ספק בסיפורים דתיים כמו הסיפור של משה רבנו, הוא בעצם מלמד גם אנשים אתאיסטים להטיל ספק בעמדות שלהם עצמם. כלומר, הטלת ספק בסיפור משה רבנו אינה רק מיועדת לאנשים דתיים אלא גם לאתאיסטים, כי כאשר הם שומעים את הספקנות שלו לגבי משה, הם לומדים להטיל ספק בתפיסות שלהם עצמם לגבי כל דבר אחר.
האם זכותך לפגוע ברגשות אחרים עומדת מול זכותם שלא להיפגע?
אליעד עונה על שאלה מורכבת נוספת - מי פוגע במי בפועל? לטענתו, כאשר אדם אוסר עליו להביע דעה כדי להימנע מפגיעה ברגשות אחרים, הוא בעצם פוגע ברגשות שלו עצמו, ברגשות שרוצים לבטא דעה באופן חופשי. לכן, באופן פרדוקסלי, דווקא האיסור לפגוע ברגשות אחרים יכול להיות פגיעה ברגשות של הדובר עצמו, המעוניין להביע דעה שונה או ביקורתית. הוא מסביר שהעולם מלא בדעות שונות וסותרות, ולכן תמיד יש מחיר לביטוי של דעה...
- האם מותר לפגוע ברגשות דתיים?
- האם היהדות עוצרת את ההתפתחות התודעתית?
- מה התועלת בהטלת ספק באמונה דתית?
- למה כל דעה ציבורית פוגעת במישהו?
- איך להשתמש בפרובוקציה להתפתחות עצמית?
- למה אסור לפחד לפגוע ברגשות של אחרים?
050-3331-331