אושר אלוהי, ישמע בזיונו ידום וישתוק, איך להתמודד עם סבל? איך להתמודד עם בזיונות? איך להתמודד עם השפלות? לחזור בתשובה, ליקוטי מוהרן ח"א ו, הכל כרצונך תמיד, שינוי הרצון, שינוי המציאות, לשנות את המציאות, לשנות את הרצון, כבוד אלוהים
איך להתמודד עם סבל והשפלה?
ההרצאה עוסקת בשאלה מה על אדם לעשות כאשר הוא חווה השפלה, ביזיון או סבל, ובעיקר כאשר הדבר נגרם על ידי אנשים אחרים או על ידי המציאות עצמה. אליעד כהן מציע להבין את הדוגמה שמביא רבי נחמן מברסלב מתוך ליקוטי מוהרן, תורה ו', אשר מציעה פתרון עמוק למי שחווה השפלה. השאלה המרכזית כאן היא כיצד להתמודד כאשר מישהו משפיל אותנו או כאשר המציאות עצמה פוגעת בנו.
מהי השפלה וביזיון?
השפלה או ביזיון לא חייבת להיות בהכרח רק מהמילים של אנשים אחרים, היא יכולה להיות גם כתוצאה ממעשים חיצוניים או מהמציאות עצמה. לדוגמה, אדם שמקפיד על הבריאות ובכל זאת חולה בסרטן, או אדם שמקבל אכזבה קשה לאחר הרבה זמן של השקעה במטרה או ברצון אישי. כל מצב שבו הרצון האישי של אדם לא מתגשם וכתוצאה מכך הוא מרגיש חסר אונים, עשוי להתפרש כהשפלה או ביזיון. מצב זה מעלה את השאלה: מה על אדם לעשות כאשר המציאות או אחרים פוגעים ברצונו?
מה רבי נחמן מציע?
רבי נחמן מברסלב, בספר ליקוטי מוהרן, מסביר כי כאשר אדם שומע את ביזיונו, עליו ליידום וישתוק. יש להבין את ההבדל בין שני המונחים:
- אשתוק - פירושו לא לענות בחזרה, לא להתווכח ולא להחזיר מילות שנאה או תגובה זועמת כלפי מי שפוגע בך.
- אידום - פירושו להיות דומם גם מבפנים, ממש כמו אבן, ללא כל תגובה רגשית פנימית. על פי רבי נחמן, אידום הוא המצב המתקדם ביותר שבו אדם משיב לעצמו את השקט הפנימי, מתעלם לחלוטין מהפגיעה.
ההבדל בין אידום לאשתוק
לכאורה, הגישה הזו עשויה להיראות פשוטה - פשוט אל תעשה כלום כשמישהו מבזה אותך, אלא שתוק. אך רבי נחמן מסביר כי שתיקה חיצונית בלבד אינה מספיקה. אדם יכול לשתוק כלפי חוץ, אך בתוכו להרגיש כעס, תסכול ותסמין של פגיעה. כדי להגיע ל"אידום", על האדם לשאוף להגיע למצב שבו הוא פנימי שקט ודומם, כמו אבן, ואינו חש כל כעס או פגיעה פנימית. זהו מצב שדורש עבודה פנימית עצומה, ולא רק מנוגד לפסיכולוגיה הרגילה אלא גם מצריך מאמץ ניכר.
כבוד של מלכים מול כבוד של אלוהים
רבי נחמן מבדל בין שני סוגים של כבוד:
- כבוד של מלכים: כבוד חיצוני שהאדם רודף אחריו, אך תמיד יש מי שימרוד בו, יתנגד לו, או יקלקל את מעמדו.
- כבוד של אלוהים: כבוד שנשאר יציב ובלתי נתון לשום שינוי, כבוד שנובע מאחדות עם המציאות עצמה. כבוד זה לא תלוי במעמדו של האדם או ברצונו להימנע משינויים חיצוניים.
איך "יידום וישתוק" מוביל לכבוד אלוהים?
הדרך לפי רבי נחמן להשגת כבוד אמיתי היא לא לנסות לשנות את המציאות, אלא לשנות את הרצון הפנימי שלנו. כאשר אדם נתקל בסבל או השפלה, הוא לא מנסה להילחם במציאות או לשנות אותה מבחוץ, אלא מתמקד בהפנמתה ובקבלת המציאות כפי שהיא. בכך, הוא שואף לאחדות עם המציאות עצמה, מתוך הבנה שהכל כרצונו. זהו תהליך של חזרה בתשובה, לא בהכרח במובן הדתי אלא במובן הפנימי העמוק ביותר.
מהו התהליך הפנימי לשינוי הרצון?
המפתח, לפי רבי נחמן, הוא לעבוד על שינוי הרצון הפנימי שלנו, לא להתעקש לשנות את המציאות החיצונית, אלא ללמוד לקבל אותה כפי שהיא. מתוך הבנה שהאני האמיתי שלנו הוא חלק מהמציאות, הרי שכל מה שקורה - גם אם זה נגד רצוננו - הוא חלק מהתמונה הכללית. אם אדם מבין את זה באמת, הוא לא ירגיש מושפל, אלא יבין שכל מה שמתרחש הוא חלק מהשפעת רצונו האישי של אלוהים או של המציאות כולה.
הקשיים בהגעה למצב של אידום וישתוק
להגיע למצב שבו אדם מצליח ליידום וישתוק באמת הוא אתגר פנימי עצום. הרבה פעמים, התגובה האינסטינקטיבית היא לכעוס או להתנגד, אך רבי נחמן מסביר כי זהו בדיוק הפער שעל האדם למלא. כדי להגיע לכבוד של אלוהים, על האדם להבין שהשפלה או ביזיון, גם אם הם כואבים, הם רק תחושות שטבועות ברצון הלא ממומש של האדם.
האם באמת אליעד כהן מדבר על חוסר פעולה?
למרות שהשיחה מבוססת על הימנעות מהתגובה החיצונית, זהו תהליך של פעולה פנימית, שבו אדם מקבל את המציאות בלי לנסות לשנות אותה מבחוץ. זהו שינוי רצוני פנימי שמוביל לתחושת שלמות ושלום פנימי. הרציונל מאחורי הגישה הזו הוא להבין שהאדם והמציאות הם לא נפרדים, ושכל מאבק חיצוני לא יעזור - כל שינוי פנימי הוא הדרך האמיתית להשגת כבוד פנימי ושלום פנימי אמיתי.
לסיכום
המסר המרכזי הוא ההבנה שהאדם לא יכול לשלוט בכל מה שמתרחש במציאות, אך הוא יכול לשלוט בתגובה הפנימית שלו כלפי מה שמתרחש. לפי רבי נחמן, כל התשובה האמיתית היא להגיע למצב של "יידום וישתוק", שבו האדם לא רק שותק כלפי חוץ אלא גם נמצא במצב של דממה פנימית, בלי כעס או התנגדות, מתוך הבנה שכל מה שמתרחש הוא חלק ממהות מציאותו.
ההרצאה עוסקת בשאלה מה על אדם לעשות כאשר הוא חווה השפלה, ביזיון או סבל, ובעיקר כאשר הדבר נגרם על ידי אנשים אחרים או על ידי המציאות עצמה. אליעד כהן מציע להבין את הדוגמה שמביא רבי נחמן מברסלב מתוך ליקוטי מוהרן, תורה ו', אשר מציעה פתרון עמוק למי שחווה השפלה. השאלה המרכזית כאן היא כיצד להתמודד כאשר מישהו משפיל אותנו או כאשר המציאות עצמה פוגעת בנו.
מהי השפלה וביזיון?
השפלה או ביזיון לא חייבת להיות בהכרח רק מהמילים של אנשים אחרים, היא יכולה להיות גם כתוצאה ממעשים חיצוניים או מהמציאות עצמה. לדוגמה, אדם שמקפיד על הבריאות ובכל זאת חולה בסרטן, או אדם שמקבל אכזבה קשה לאחר הרבה זמן של השקעה במטרה או ברצון אישי. כל מצב שבו הרצון האישי של אדם לא מתגשם וכתוצאה מכך הוא מרגיש חסר אונים, עשוי להתפרש כהשפלה או ביזיון. מצב זה מעלה את השאלה: מה על אדם לעשות כאשר המציאות או אחרים פוגעים ברצונו?
מה רבי נחמן מציע?
רבי נחמן מברסלב, בספר ליקוטי מוהרן, מסביר כי כאשר אדם שומע את ביזיונו, עליו ליידום וישתוק. יש להבין את ההבדל בין שני המונחים:
- אשתוק - פירושו לא לענות בחזרה, לא להתווכח ולא להחזיר מילות שנאה או תגובה זועמת כלפי מי שפוגע בך.
- אידום - פירושו להיות דומם גם מבפנים, ממש כמו אבן, ללא כל תגובה רגשית פנימית. על פי רבי נחמן, אידום הוא המצב המתקדם ביותר שבו אדם משיב לעצמו את השקט הפנימי, מתעלם לחלוטין מהפגיעה.
ההבדל בין אידום לאשתוק
לכאורה, הגישה הזו עשויה להיראות פשוטה - פשוט אל תעשה כלום כשמישהו מבזה אותך, אלא שתוק. אך רבי נחמן מסביר כי שתיקה חיצונית בלבד אינה מספיקה. אדם יכול לשתוק כלפי חוץ, אך בתוכו להרגיש כעס, תסכול ותסמין של פגיעה. כדי להגיע ל"אידום", על האדם לשאוף להגיע למצב שבו הוא פנימי שקט ודומם, כמו אבן, ואינו חש כל כעס או פגיעה פנימית. זהו מצב שדורש עבודה פנימית עצומה, ולא רק מנוגד לפסיכולוגיה הרגילה אלא גם מצריך מאמץ ניכר.
כבוד של מלכים מול כבוד של אלוהים
רבי נחמן מבדל בין שני סוגים של כבוד:
- כבוד של מלכים: כבוד חיצוני שהאדם רודף אחריו, אך תמיד יש מי שימרוד בו, יתנגד לו, או יקלקל את מעמדו.
- כבוד של אלוהים: כבוד שנשאר יציב ובלתי נתון לשום שינוי, כבוד שנובע מאחדות עם המציאות עצמה. כבוד זה לא תלוי במעמדו של האדם או ברצונו להימנע משינויים חיצוניים.
איך "יידום וישתוק" מוביל לכבוד אלוהים?
הדרך לפי רבי נחמן להשגת כבוד אמיתי היא לא לנסות לשנות את המציאות, אלא לשנות את הרצון הפנימי שלנו. כאשר אדם נתקל בסבל או השפלה, הוא לא מנסה להילחם במציאות או לשנות אותה מבחוץ, אלא מתמקד בהפנמתה ובקבלת המציאות כפי שהיא. בכך, הוא שואף לאחדות עם המציאות עצמה, מתוך הבנה שהכל כרצונו. זהו תהליך של חזרה בתשובה, לא בהכרח במובן הדתי אלא במובן הפנימי העמוק ביותר.
מהו התהליך הפנימי לשינוי הרצון?
המפתח, לפי רבי נחמן, הוא לעבוד על שינוי הרצון הפנימי שלנו, לא להתעקש לשנות את המציאות החיצונית, אלא ללמוד לקבל אותה כפי שהיא. מתוך הבנה שהאני האמיתי שלנו הוא חלק מהמציאות, הרי שכל מה שקורה - גם אם זה נגד רצוננו - הוא חלק מהתמונה הכללית. אם אדם מבין את זה באמת, הוא לא ירגיש מושפל, אלא יבין שכל מה שמתרחש הוא חלק מהשפעת רצונו האישי של אלוהים או של המציאות כולה.
הקשיים בהגעה למצב של אידום וישתוק
להגיע למצב שבו אדם מצליח ליידום וישתוק באמת הוא אתגר פנימי עצום. הרבה פעמים, התגובה האינסטינקטיבית היא לכעוס או להתנגד, אך רבי נחמן מסביר כי זהו בדיוק הפער שעל האדם למלא. כדי להגיע לכבוד של אלוהים, על האדם להבין שהשפלה או ביזיון, גם אם הם כואבים, הם רק תחושות שטבועות ברצון הלא ממומש של האדם.
האם באמת אליעד כהן מדבר על חוסר פעולה?
למרות שהשיחה מבוססת על הימנעות מהתגובה החיצונית, זהו תהליך של פעולה פנימית, שבו אדם מקבל את המציאות בלי לנסות לשנות אותה מבחוץ. זהו שינוי רצוני פנימי שמוביל לתחושת שלמות ושלום פנימי. הרציונל מאחורי הגישה הזו הוא להבין שהאדם והמציאות הם לא נפרדים, ושכל מאבק חיצוני לא יעזור - כל שינוי פנימי הוא הדרך האמיתית להשגת כבוד פנימי ושלום פנימי אמיתי.
לסיכום
המסר המרכזי הוא ההבנה שהאדם לא יכול לשלוט בכל מה שמתרחש במציאות, אך הוא יכול לשלוט בתגובה הפנימית שלו כלפי מה שמתרחש. לפי רבי נחמן, כל התשובה האמיתית היא להגיע למצב של "יידום וישתוק", שבו האדם לא רק שותק כלפי חוץ אלא גם נמצא במצב של דממה פנימית, בלי כעס או התנגדות, מתוך הבנה שכל מה שמתרחש הוא חלק ממהות מציאותו.
- כבוד מלכים
- חזרה בתשובה לפי רבי נחמן מברסלב
- למה אני סובל?
- 2 סוגים של כבוד
- לרדוף אחרי הכבוד
- לברוח מהכבוד
מהי הדוגמה לשאלה המרכזית על השפלה וביזיון?
השאלה היא מה אדם צריך לעשות כאשר מישהו מבזה אותו או משפיל אותו. הדוגמאות יכולות להיות קיצוניות, כמו מישהו שיורק עליך ברחוב, דורך עליך, בת זוג שבוגדת בך, או אפילו מצב שבו המציאות עצמה מבזה אותך - לדוגמה, אדם ששומר באדיקות על הבריאות אבל בכל זאת חולה בסרטן. כל מצב שבו משהו פועל נגד רצונך יכול להיחוות כהשפלה. גם רצון חזק למשהו שהמציאות פשוט לא מאפשרת עשוי להרגיש כמו השפלה, כאילו אלוהים או המציאות "לא שמים" עליך.
כיצד רבי נחמן מציג את הגישה של "כשישמע ביזיונו - יידום וישתוק"?
רבי נחמן בליקוטי מוהרן (חלק א', תורה ו') מזכיר את האמירה "כשישמע ביזיונו - יידום וישתוק". הוא מסביר שאם אדם רוצה להגיע לכבוד ברמה של "כבוד אלוהים" ולא רק "כבוד מלכים", עליו לדעת לשתוק כשמבזים אותו. יש הבדל בין "אשתוק" לבין "אידום":
* "אשתוק" פירושו לא לענות בחזרה, לא לקלל בחזרה ולא להגיב כלפי חוץ.
* "אידום" פירושו להיות דומם מבפנים, ממש כמו אבן או כמו אדם מת שאינו מגיב בשום צורה, גם לא רגשית.
מהי המשמעות של "אידום" לעומת פעולה אקטיבית?
לכאורה, אם אדם "לא עושה כלום", אפשר לחשוב שזה מספיק. אבל רבי נחמן מסביר ש"לא לעשות כלום" עוד לא אומר שאתה באמת דומם מבפנים. ייתכן שאתה מתאפק לא לענות, אבל בפנים אתה מלא כעס ותסכול. "אידום" משמעו להיות במצב שבו פנימית אתה כמו אבן - אין בך התנגדות, אין כעס, כאילו אינך מרגיש כלל את הפגיעה. זו פעולה הדורשת מאמץ פנימי עצום, כי עליך לעבור תהליך שבו אינך רק "שותק", אלא ממש "דומם".
מדוע רבי נחמן משווה בין כבוד של מלכים לבין כבוד של אלוהים?
רבי נחמן מבחין בין שני סוגי כבוד:
* כבוד של מלכים (בשר ודם) - אנשים אולי מכבדים את המלך, אבל תמיד יש מי שמנסה להדיח אותו, למרוד בו או לחתור תחתיו.
* כבוד של אלוהים (המציאות עצמה) - אי אפשר "להדיח" את המציאות. אין לה מתחרים. היא השולטת האמיתית, וכל מה שקורה בסוף מוכרע על ידיה.
כשאדם מחפש מילוי רצונות חיצוניים (כסף, כבוד מאנשים, הצלחה חיצונית) הוא זוכה רק לכבוד של מלכים. תמיד אפשר לקחת ממנו את מה שהשיג, ותמיד יכולה להופיע צרה אחרת שתמנע ממנו אושר. לעומת זאת, כבוד של אלוהים הוא מצב שבו שום דבר לא יכול להדיח אותך מ"כיסאך", משום שאתה מתאחד עם המציאות, או "עם אלוהים" בלשון רבי נחמן.
כיצד "יידום וישתוק" מוביל לכבוד של אלוהים?
העיקרון הוא: כאשר אדם נבזה או מושפל, הוא אינו מנסה להילחם או לשנות את המצב מבחוץ בלבד. במקום זאת, הוא מכוון את המאמץ פנימה, ללמוד לקבל את המציאות ולבטל את ההתנגדות הפנימית. רבי נחמן קורא לזה "לחזור בתשובה" - לא בהכרח במובן של קיום מצוות חיצוניות, אלא במובן עמוק יותר של הבנת האני האמיתי.
* האני האמיתי הוא חלק מהמציאות עצמה.
* מי שבאמת אתה, זו אותה מציאות כוללת (או "אלוהים" בראייה הדתית).
* אם אתה והמציאות אחד, הרי שגם מה שנראה כמנוגד לרצונך בעצם נעשה על ידך ברובד עמוק יותר.
מה הקשר בין תשובה אמיתית לבין ביטול ההתנגדות הפנימית?
רבי נחמן מסביר שעיקר התשובה הוא "כשישמע ביזיונו - יידום וישתוק". מי שמצליח להגיע למצב זה נחשב כאילו חזר לעצם קיומו האמיתי. לפני כן, הוא כמו "לא קיים", מפני שכל דבר עלול לערער אותו. אחרי שהוא לומד להיות דומם באמת, הוא מתחיל לחוות את עצמו כחלק בלתי נפרד מהמציאות.
* כשאתה רודף אחרי הכבוד והרצון החיצוני, אתה זוכה רק לכבוד מלכים.
* כשאתה ממעט בכבוד עצמך ומרבה בכבוד המקום (המציאות), אתה זוכה לכבוד אלוהים, שבו איש לא מערער על מעמדך.
מדוע הדרך הזו דורשת התבוננות פנימית עמוקה?
כאשר מישהו יורק על אדם אחר, משפיל אותו מילולית או פוגע בו בדרך אחרת, התגובה האינסטינקטיבית היא לכעוס או להילחם. אך רבי נחמן מציע דרך הפוכה: עצור, היה דומם, אל תזדהה עם הפגיעה.
* שתיקה חיצונית (לא לענות בחזרה) היא רק השלב הראשון.
* שתיקה פנימית (אידום) פירושה שהלב של האדם נהיה שלם עם מה שקרה, ואין בו התנגדות.
* כדי להגיע לכך, יש להבין שה"אני" האמיתי אינו נפרד מהמציאות, ומשום כך כל מה שקורה הוא חלק ממך עצמך ברמה העמוקה.
כיצד מתקשרים הדוגמאות הרבות לנושא ההשפלה?
הדוגמאות השונות - כמו אדם שהלך ברחוב ויורקים עליו, אדם שאשתו בוגדת בו, אדם שמשקיע בבריאות ובכל זאת חולה בסרטן - כולן ממחישות מצבים שבהם נדמה שהמציאות "משפילה" אותנו או פועלת נגד רצוננו. במצבים כאלה, רגילים לחוש כעס והרגשת חוסר אונים. אולם לפי רבי נחמן, הדרך למצב של "כבוד אלוהים" היא להבין שכל ניסיון "להילחם" נגד המציאות מבחוץ ישאיר אותנו בתחרות מתמדת (כמו מלך שבני אדם מבקשים להדיח אותו). לעומת זאת, "יידום וישתוק" מפנה את המבט פנימה: מדוע אני מרגיש מושפל? מה גורם לי להיפגע? כיצד אפשר להיות דומם כמו אבן או מת, שאין בו חוויה של פגיעה כלל? השאלות האלה מובילות לחקירה של "מי אני באמת?" ולתשובה העמוקה שכולנו חלקים של אותה מציאות.
מהו המסר המרכזי שעליו כדאי להתבונן?
הנקודה העיקרית היא הבחירה בין ניסיון לשנות כל הזמן את המציאות, לרדוף אחרי כבוד חיצוני, לבין פיתוח היכולת לקבל את מה שקורה ולשנות את הרצון ואת התפיסה הפנימית. לפי רבי נחמן, "עיקר התשובה" הוא ההבנה העמוקה שהאדם הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות, וככל שהוא מגלה זאת, כך הוא נכנס למצב שבו "הכל כרצונו". זו פעולה אקטיבית פנימה - לא להילחם בכל דבר שמתרחש, אלא ללמוד לקבלו ולהיות דומם מבפנים. כך, האדם זוכה לכבוד שהוא קבוע ואינו יכול להילקח ממנו, במקום כבוד חיצוני שכל הזמן רודפים אחריו.
השאלה היא מה אדם צריך לעשות כאשר מישהו מבזה אותו או משפיל אותו. הדוגמאות יכולות להיות קיצוניות, כמו מישהו שיורק עליך ברחוב, דורך עליך, בת זוג שבוגדת בך, או אפילו מצב שבו המציאות עצמה מבזה אותך - לדוגמה, אדם ששומר באדיקות על הבריאות אבל בכל זאת חולה בסרטן. כל מצב שבו משהו פועל נגד רצונך יכול להיחוות כהשפלה. גם רצון חזק למשהו שהמציאות פשוט לא מאפשרת עשוי להרגיש כמו השפלה, כאילו אלוהים או המציאות "לא שמים" עליך.
כיצד רבי נחמן מציג את הגישה של "כשישמע ביזיונו - יידום וישתוק"?
רבי נחמן בליקוטי מוהרן (חלק א', תורה ו') מזכיר את האמירה "כשישמע ביזיונו - יידום וישתוק". הוא מסביר שאם אדם רוצה להגיע לכבוד ברמה של "כבוד אלוהים" ולא רק "כבוד מלכים", עליו לדעת לשתוק כשמבזים אותו. יש הבדל בין "אשתוק" לבין "אידום":
* "אשתוק" פירושו לא לענות בחזרה, לא לקלל בחזרה ולא להגיב כלפי חוץ.
* "אידום" פירושו להיות דומם מבפנים, ממש כמו אבן או כמו אדם מת שאינו מגיב בשום צורה, גם לא רגשית.
מהי המשמעות של "אידום" לעומת פעולה אקטיבית?
לכאורה, אם אדם "לא עושה כלום", אפשר לחשוב שזה מספיק. אבל רבי נחמן מסביר ש"לא לעשות כלום" עוד לא אומר שאתה באמת דומם מבפנים. ייתכן שאתה מתאפק לא לענות, אבל בפנים אתה מלא כעס ותסכול. "אידום" משמעו להיות במצב שבו פנימית אתה כמו אבן - אין בך התנגדות, אין כעס, כאילו אינך מרגיש כלל את הפגיעה. זו פעולה הדורשת מאמץ פנימי עצום, כי עליך לעבור תהליך שבו אינך רק "שותק", אלא ממש "דומם".
מדוע רבי נחמן משווה בין כבוד של מלכים לבין כבוד של אלוהים?
רבי נחמן מבחין בין שני סוגי כבוד:
* כבוד של מלכים (בשר ודם) - אנשים אולי מכבדים את המלך, אבל תמיד יש מי שמנסה להדיח אותו, למרוד בו או לחתור תחתיו.
* כבוד של אלוהים (המציאות עצמה) - אי אפשר "להדיח" את המציאות. אין לה מתחרים. היא השולטת האמיתית, וכל מה שקורה בסוף מוכרע על ידיה.
כשאדם מחפש מילוי רצונות חיצוניים (כסף, כבוד מאנשים, הצלחה חיצונית) הוא זוכה רק לכבוד של מלכים. תמיד אפשר לקחת ממנו את מה שהשיג, ותמיד יכולה להופיע צרה אחרת שתמנע ממנו אושר. לעומת זאת, כבוד של אלוהים הוא מצב שבו שום דבר לא יכול להדיח אותך מ"כיסאך", משום שאתה מתאחד עם המציאות, או "עם אלוהים" בלשון רבי נחמן.
כיצד "יידום וישתוק" מוביל לכבוד של אלוהים?
העיקרון הוא: כאשר אדם נבזה או מושפל, הוא אינו מנסה להילחם או לשנות את המצב מבחוץ בלבד. במקום זאת, הוא מכוון את המאמץ פנימה, ללמוד לקבל את המציאות ולבטל את ההתנגדות הפנימית. רבי נחמן קורא לזה "לחזור בתשובה" - לא בהכרח במובן של קיום מצוות חיצוניות, אלא במובן עמוק יותר של הבנת האני האמיתי.
* האני האמיתי הוא חלק מהמציאות עצמה.
* מי שבאמת אתה, זו אותה מציאות כוללת (או "אלוהים" בראייה הדתית).
* אם אתה והמציאות אחד, הרי שגם מה שנראה כמנוגד לרצונך בעצם נעשה על ידך ברובד עמוק יותר.
מה הקשר בין תשובה אמיתית לבין ביטול ההתנגדות הפנימית?
רבי נחמן מסביר שעיקר התשובה הוא "כשישמע ביזיונו - יידום וישתוק". מי שמצליח להגיע למצב זה נחשב כאילו חזר לעצם קיומו האמיתי. לפני כן, הוא כמו "לא קיים", מפני שכל דבר עלול לערער אותו. אחרי שהוא לומד להיות דומם באמת, הוא מתחיל לחוות את עצמו כחלק בלתי נפרד מהמציאות.
* כשאתה רודף אחרי הכבוד והרצון החיצוני, אתה זוכה רק לכבוד מלכים.
* כשאתה ממעט בכבוד עצמך ומרבה בכבוד המקום (המציאות), אתה זוכה לכבוד אלוהים, שבו איש לא מערער על מעמדך.
מדוע הדרך הזו דורשת התבוננות פנימית עמוקה?
כאשר מישהו יורק על אדם אחר, משפיל אותו מילולית או פוגע בו בדרך אחרת, התגובה האינסטינקטיבית היא לכעוס או להילחם. אך רבי נחמן מציע דרך הפוכה: עצור, היה דומם, אל תזדהה עם הפגיעה.
* שתיקה חיצונית (לא לענות בחזרה) היא רק השלב הראשון.
* שתיקה פנימית (אידום) פירושה שהלב של האדם נהיה שלם עם מה שקרה, ואין בו התנגדות.
* כדי להגיע לכך, יש להבין שה"אני" האמיתי אינו נפרד מהמציאות, ומשום כך כל מה שקורה הוא חלק ממך עצמך ברמה העמוקה.
כיצד מתקשרים הדוגמאות הרבות לנושא ההשפלה?
הדוגמאות השונות - כמו אדם שהלך ברחוב ויורקים עליו, אדם שאשתו בוגדת בו, אדם שמשקיע בבריאות ובכל זאת חולה בסרטן - כולן ממחישות מצבים שבהם נדמה שהמציאות "משפילה" אותנו או פועלת נגד רצוננו. במצבים כאלה, רגילים לחוש כעס והרגשת חוסר אונים. אולם לפי רבי נחמן, הדרך למצב של "כבוד אלוהים" היא להבין שכל ניסיון "להילחם" נגד המציאות מבחוץ ישאיר אותנו בתחרות מתמדת (כמו מלך שבני אדם מבקשים להדיח אותו). לעומת זאת, "יידום וישתוק" מפנה את המבט פנימה: מדוע אני מרגיש מושפל? מה גורם לי להיפגע? כיצד אפשר להיות דומם כמו אבן או מת, שאין בו חוויה של פגיעה כלל? השאלות האלה מובילות לחקירה של "מי אני באמת?" ולתשובה העמוקה שכולנו חלקים של אותה מציאות.
מהו המסר המרכזי שעליו כדאי להתבונן?
הנקודה העיקרית היא הבחירה בין ניסיון לשנות כל הזמן את המציאות, לרדוף אחרי כבוד חיצוני, לבין פיתוח היכולת לקבל את מה שקורה ולשנות את הרצון ואת התפיסה הפנימית. לפי רבי נחמן, "עיקר התשובה" הוא ההבנה העמוקה שהאדם הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות, וככל שהוא מגלה זאת, כך הוא נכנס למצב שבו "הכל כרצונו". זו פעולה אקטיבית פנימה - לא להילחם בכל דבר שמתרחש, אלא ללמוד לקבלו ולהיות דומם מבפנים. כך, האדם זוכה לכבוד שהוא קבוע ואינו יכול להילקח ממנו, במקום כבוד חיצוני שכל הזמן רודפים אחריו.
- כיצד להתמודד עם השפלה וביזיון
- רבי נחמן וליקוטי מוהרן
- עיקר התשובה ו"יידום וישתוק"
- הבדל בין כבוד מלכים לכבוד אלוהים
- חיבור עם המציאות וקבלת הרצון