שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺24 תגובות פורסמו: |
אביבה, עם השכל לא מגיעים לאי ידיעה, (ובאופן מסוים כן) כי אז זו ידיעה עדיין שאינה יודעת..
מה שכן, אם משתמשים בשכל עד הקצה, כל אחד עד הקצה האחרון שהוא יכול, 100 אחוז לוקח דבר וחוקר אותו עד הסוף, או מאה אחוז נצמד לאמת כפי שהיא בכל דבר ביום יום, או אז יהיה מה שנקרא לו "היעלמות של השכל"
או שכל חדש, לא שכל רגיל שחושב על כל דבר כנפרד, אלא הבנה חדשה.
אבל כפי שכתבת, כל עוד את עם השכל, זה לא "זה".
מצד ה"אמת" כל רגע זה "זה", אבל את לא חווה את זה באופן מודע.
כל עוד אני מגדירה את הדברים, אז זה לא מוחלט, אבל להבנתי אם כבר אני מגדירה, זה הכי קרוב יחסית להבנה בשכל.
זה בעצם פארדוקס, כי רוצים מצד אחד לזרוק את השכל, אז לא רוצים כביכול להשתמש בו ויש דרכים רבות כפי שידוע לך לנסות "להרפות" מהשכל, אבל זה בדיוק שזה לא הגיוני, וזה מה שאליעד מלמד (וגם רבי נחמן לימד במובן דומה), להשתמש כמה שיותר, עד הסוף בשכל שלך, כדי להיעלם וכו'