שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺7 תגובות פורסמו: |
ראשית רציתי להודות לך על הערב הקסום, שהעלה לי הרבה הבנות ותובנות, ובכלל תודה על זה שאתה משתף אותנו בהמצאות, ובתגליות שחווית.
עלו לי הרבה תובנות, וארשום כמה מהם. אם עד היום סמכתי רק על המוח והחושים שלי, ועל מה שאחרים אמרו לי, פתאום ראיתי שאני יכולה להיות כמו עליסה, שלא עניין אותה העולם היבש של המבוגרים, ושל אלו שחושבים עצמם חכמים, אלא היא רצתה את העולם החוויתי ומלא ההרפתקאות
לפני שהיא נכנסה למאורת הארנב, היא הסתכלה באגם, והכניסה אצבע, ואז נוצה עיגול ועוד עיגול ועוד עיגול, וזה הזכיר לי את עולם התופעות שבו אנו חיים, הבורא נוגע במשהו וכך נוצרת תופעה וממנה עוד תופעה וכך נוצר כל מה שאנו רואים, מסתם נגיעה קטנה של הבורא.
כשהיא היתה בחדר, ולא יכלה לצאת ממנו, וכדי לצאת ממנו, פתאום הופיעו עצמים שונים שהיא רצתה. וזה הראה לי שכול האפשרויות קיימות, אנחנו חושבים שאנחנו גורמים להם, ועושים אותם, אבל ברגע שאנו רוצים, זה פשוט קורה כי זה כבר נמצא שם.
עוד דבר שהשפיע עלי מאוד, זה כשהיא נלכדה בבקבוק ולא יכלה לצאת, והחלה לבכות ולבכות, והבכי גרם לנהר ואז היא יצאה. זה הראה לי שכשאנו באמת רוצים, מכול הלב, הדברים יקרו. כרגע אני מרגישה שאני בונה את הרצון שלי לאמת, וכאשר באמת באמת ארצה, זה כבר יקרה מעצמו.
והיום אני שואלת את עצמי, עד כמה אני מוכנה להכנס למאורה של הארנב? והתשובה שעולה לי, היא עד הסוף. אבל אני שואלת את עצמי, האם זה תלוי בי? האם אני יכולה לעשות משהו בנידון? התחושה היא שכמו שהפרי בשל בזמן שלו, כך כרגע אני מתבשלת, מי יודע?