שכינות, אור, אלוהים, ועוד אלף שמות שרק "מביישות" את הדבר האמיתי, מה לעזאזל השגעון שלנו בני האדם. כמה קישוטים וקליפות ושקרים אנחנו גם מעמיסים על עצמנו. היום אני גם מבין שבכל הזכרה של אלוהים או כל התחליפים הגנריים שלו טמון בתוכם גם פחד. וכל עוד אדם מתעטף בשמות הללו, הוא רואה את עצמו קטן, וכך לעולם לא יוכל גם להגיע לשלמות. ולא בגלל שהשמות הן גם חסרי משמעות, כי מהיבט מסויים הן באמת חסרות משמעות, ואת המשמעות להן יצר כביכול האדם. אבל ראבאק, את המשמעות אנחנו יודעים, אבל למה אנחנו לא יודעים גם את חוסר המשמעות של הדבר. ומחרוזת קלה של שאלות ממוססת את השקר הגדול הזה, שהאדם כל כך רוצה לדעת כביכול, עד שבא איזה טמבל ושואל על בסיס ידיעתו, והאדם נלחץ מאי הידיעה, ובכך מתרחק מתכליתו שלא ידע, אך לא רק.