שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺7 תגובות פורסמו: |
כשנבין שאין הבדל בין עליה לירידה, בין טוב לרע וכו'. התבוננות במקום הרע כביכול, יכולה להביא הבנה שאין הוא רע כלל
זה לא פשוט לשחרר אחיזות של ימי הולדת וכדומה, אבל שמצליחים לעשות כן כיוון שמבינים מבפנים וחווים שבאמת זה מטופש להאחז בתאריך זה או אחר (כי מחפשים אחר סיבות ותאריכים לחגוג), אז באמת אפשר לחגוג בכל רגע מחדש את הנצח, עם או בלי סיבה למסיבה, לחגוג עכשיו את חגיגת הלב, סתם כך באמצע היום, כי זה מרגיש הכי נכון, מבלי שתקעו לי תאריך "מחייב" שאני כביכול אמורה לשמוח בו, או לבכות בו...
על הבוקר פגשתי חבר. לשאשתו היה יומולדת, הוא שאל אותי אם אחלתי לה מזל טוב. אמרתי לו שלא. הוא שאל למה? אז אמרתי לו שאני לא מיחס לזה חשיבות. הוא שאל למה? אז אמרתי לו שאם הוא רואה את עצמו כישות מצומצמת בלבד שנולדה בכך וכך, זאת זכותו. והוספתי, שהאם הוא היה חוגג אם לא ידע מתי נולד, הוא אמר שלא. אז שאלתי למה בכל זאת? אז הוא אמר כדי לחגוג את זה שבאתי לעולם. אז אמרתי לו, למה שלא תחגוג את זה כל רגע ורגע? ובנוסף, בדרכי אל החופש האמיתי, אני מרגיל את עצמי להבין שהנני בן נצח.
כל דבר הקיים במציאות, יש בו יופי ויש בו חכמה, כל מה שאתם חווים ורואים, זו תורת אמת, המציאות היא הספר הכתוב והנכתב כל רגע מחדש של יצירת האלוהים, יצירתכם..
מי היה מאמין שיש כל כך הרבה חכמה בדבר שחשבתי כטפל? זוהי חכמה אמיתית לראות בכל דבר שכל. לראות חכמה בספר של "חכמים" זה גילוי, לראות חכמה במקום שאין בו כלום זה גאונות, לראות חכמה במקום טיפשי זוהי יצירה.
ראשית רציתי להודות לך על הערב הקסום, שהעלה לי הרבה הבנות ותובנות, ובכלל תודה על זה שאתה משתף אותנו בהמצאות, ובתגליות שחווית.
עלו לי הרבה תובנות, וארשום כמה מהם. אם עד היום סמכתי רק על המוח והחושים שלי, ועל מה שאחרים אמרו לי, פתאום ראיתי שאני יכולה להיות כמו עליסה, שלא עניין אותה העולם היבש של המבוגרים, ושל אלו שחושבים עצמם חכמים, אלא היא רצתה את העולם החוויתי ומלא ההרפתקאות
לפני שהיא נכנסה למאורת הארנב, היא הסתכלה באגם, והכניסה אצבע, ואז נוצה עיגול ועוד עיגול ועוד עיגול, וזה הזכיר לי את עולם התופעות שבו אנו חיים, הבורא נוגע במשהו וכך נוצרת תופעה וממנה עוד תופעה וכך נוצר כל מה שאנו רואים, מסתם נגיעה קטנה של הבורא.
כשהיא היתה בחדר, ולא יכלה לצאת ממנו, וכדי לצאת ממנו, פתאום הופיעו עצמים שונים שהיא רצתה. וזה הראה לי שכול האפשרויות קיימות, אנחנו חושבים שאנחנו גורמים להם, ועושים אותם, אבל ברגע שאנו רוצים, זה פשוט קורה כי זה כבר נמצא שם.
עוד דבר שהשפיע עלי מאוד, זה כשהיא נלכדה בבקבוק ולא יכלה לצאת, והחלה לבכות ולבכות, והבכי גרם לנהר ואז היא יצאה. זה הראה לי שכשאנו באמת רוצים, מכול הלב, הדברים יקרו. כרגע אני מרגישה שאני בונה את הרצון שלי לאמת, וכאשר באמת באמת ארצה, זה כבר יקרה מעצמו.
והיום אני שואלת את עצמי, עד כמה אני מוכנה להכנס למאורה של הארנב? והתשובה שעולה לי, היא עד הסוף. אבל אני שואלת את עצמי, האם זה תלוי בי? האם אני יכולה לעשות משהו בנידון? התחושה היא שכמו שהפרי בשל בזמן שלו, כך כרגע אני מתבשלת, מי יודע?
ההרצאה צריכה לדעתי להיכנס לכל תוכנית לימודים בכל אוניברסיטה כדי שיתחילו טיפה להבין וללמד איך להשתמש בשכל ואיך להבין כל דבר שקורה לנו פה בעולם...
הזכיר לי קצת את השיחות באתר על שבעת הקבצנים. פתאום אני מבין שיש עולם שלם שבעצם בכלל לא הבנתי לפני