לא משנה מה קורה, הרע שאני מרגישה זה לא בגלל גורם חיצוני, אלא זה כי אינני רוצה שדבר כזה או אחר יקרה. היגיע הזמן לקחת אחריות ולהפסיק להאשים את המציאות. אני זו שמתנגחת עם המציאות. ואיך כן רוצים מציאות כפי שהיא? ע"י הבנה והתבוננות. ה"אני" שלי והרצון שלי הוא הוא הוא חלק ממנגנון גדול יותר, מנגנון שמפעיל את הכל, כל המציאות. וכשאני אומרת "אני רוצה" אני בעצם מבינה שהרצון שלי הוא המציאות או המנגנון שמפעיל את רצונו דרכי. פה בעצם נפתחת פרספקטיבה נוספת שבה כשאני אומרת ש"אני רוצה" אני בעצם מתכוונת שהמציאות רוצה. פרספקטיבה חדשה ומעניינת.

ההרגשה שמכריחים אותי לכל תנועה לכל פעולה ב"מציאות" זו הבעיה!! וזה שורש הכעס של בני האדם. רק הבנה אמיתית שהכל אחד ישנה את החוויה. תודה אליעד.

אף אחד לא יכול לעזור לאדם לצאת מכעסים. לא לכעוס בכלל - זה יכולת הכלה פנימית של כעס אינסופי. וזה אפשרי רק במידה ותהיה הבנה עמוקה שהכל אחד.

תודה על השיתוף (-: מאפשר עוד חידוד, עוד זוויות של התבוננות פנימה לראיית המציאות כפי מה שהיא, הבנת ה"אני".

הרצאה מעולה, שמעלה הרבה הבנות ותובנות, ותודה שיש לנו אפשרות לשמוע אותה. ההבנה הראשונה שעלתה לי, שלא משנה המצב החיצוני שבו אני נמצאת, הטוב והרע שארגיש תלוי רק בכח הרצון. הבנה שניה שעלתה, שלמעשה הכול אוטומטי, הכול קורה, בלי שתהיה לנו שליטה על מה שקורה.

התבוננות: "אני" ישות נפרדת, "הרצון" ישות נפרדת, וכל מחשבה, תחושה, רגש, כל מה שמוגדר אם גשמי ואם פנימי, הוא ישות שאינה תלויה, קיימת גם רק בזכות עצמה, כך שהרצון כישות נפרדת לחלוטין כמו שיש שני בני אדם שונים, ישות של בן אדם וישות של הרצון, כך שזה מביא לכך, שאין כל רצון עצמי, זה לא אתם כנפרד רוצים, הרצון הוא בפני עצמו, ולא בהכרח קשור אליכם, אז תבינו מה אתם, שנמצא בנפרדות מהחוויה האישית לפני הרצון, וזה יפיל את כל האסימונים להבנה של אחרי ה"אני".

אליעד

אתה טוען שהמציאות אחראית על הרצון שלי. המציאות היא שעושה אותי.

השאלה שלי עד כמה הדברים הם כוח עליון או גזירה משמיים? או במילים אחרות מתי מתחילה האחריות האישית שלי?

אז איך אני פותרת את הקונפלקט הזה של הכול זה כוח עליון, לבין אני לוקחת אחריות על מעשי??

תודה על השיתוף בהרצאות

אני מציע שתבדקי את אמיתות הטענות, תבררי מי את? מהי המציאות? מהו רצון? למה את רוצה? אם תביני שהכל ממש הכל כוח עליון ותחווי את ההבנה, לא תיהיה שאלה, אם תביני ותחווי שהכל זה את עושה כולל הכל, גם לא תשאר לך שאלה. הבעייה תמיד בזגזוג. לכן צריך לחדד הבנות ע" י שאלות ובירורים.

יום אור, כל עוד את בחוויה או הרגשה / מחשבה שאת יכולה לקחת אחריות, ושאת אחראית, (גם אם יש לך שאלות פנימיות האם זה כוח אחר או את) כל עוד בחוויה כאן ועכשיו את יכולה לקחת אחריות, אז קחי אחריות, אל תפילי את האחריות על כוח עליון, על רצון או רגש שמשתלט וכו', מפרספקטיבה מסוימת את לא אחראית לכלום, ומנוספת את אחראית להכל. קחי אחריות על מה שאת מסוגלת ויכולה ותמשיכי לנסות להבין את עצמך, מי את וכו'.

ענבל / שלומי תודה על התשובות

מהצד שאלוהים אחראי על כל מה שקורה לי במציאות, מה שמביא אותי מראש לוותר לעצמי, ולהרים ידיים, ומונע ממני להתאמץ מלהגיע לדברים שאני באמת רוצה. מההרצאות של אליעד אני מבינה, שכל שעלי לעשות זה לגייס את הכוח העליון לטובתי, ונגמר לי הסבל בחיים... (-: ))

שוב תודה על התשובות

הכוח העליון בכל מקרה לטובתך, את לא שונה ממנו, את אחת איתו, ואם תביני את זה, לא יהיה צורך לגייס דבר, כי הכל כבר לטובתך וטוב כפי שהוא, רק הפרשנות שלנו פוגעת בנו ביום יום... יום נעים וטוב (-:

שלום

הייתה לי היום חוויה שחשבתי על חבר שהוא לא בסדר כי הוא לא עשה משהו מסוים שציפיתי ממנו, לא שלח לי איזשהי הודעה כמו שאר החברים...

בעצם אני האמיתי רוצה לחוות את החוויה הזו, של להרגיש שהחבר לא בסדר, של האשמה פנימי, לכן בעצם האני האמיתי שלי הוא בעצם זה שגרם לחבר לפגוע כדי שאני אהנה מחוויה של פגיעה!

או בדוגמא של ההרצאה הבחורה גרמה שהבחורה במונית תצעק, כי היא רצתה לחוות את החוויה של כעס?

לאייל

האני האמיתי גרם לחבר... החבר הוא גם האני האמיתי שלך

אילו ניתן היה לבחור במה שיש בכל רגע ורגע ניתן היה לקבל את הרע כמו את הטוב.

הידיעה הזאת בשכל לא מביאה את האדם לבחור בכל רגע נתון... גם אם הוא בעל "אורך רוח"

וזה בהקשר לכל המחשבות וכל הרגשות. השאלה האחת שעולה בראשי היא איך משנים אחת

מצב תודעה שתהיה מזוהה עם מחשבת העליון... בסולם.

אנא "הודיעני את שמך / שמי