שאלה: מי זה אלוהים?

אליעד: אם אתה רוצה את האמת, אתה לא יכול לשאול מי זה אלוהים, כי למעשה אתה מניח שיש אלוהים, ואולי אין אלוהים בכלל. למה אני באתר שואל שאלות על אלוהים, ומנסה להוכיח שיש למשל שני אלוהים, אז למה אני עושה את כל הבלגן הזה? כי כשאתה מאמין באלוהים, ומאמין שיש אלוהים, התפיסה שלך את אלוהים מעוותת. אם האדם היה מבין באמת מה זה אלוהים, אז אוטומטית היו נפתרות לו כל השאלות.

אז מה אני עושה כדי לקרב את האדם להבנה העליונה? אני אומר לו שאין אלוהים, למה? כדי שכשהוא יחקור הוא יגלה את האמת. מה שאני רוצה לומר שבמקום לשאול מי זה אלוהים, צריך לשאול האם באמת יש אלוהים?

שאלה: אז אני שואל האם יש אלוהים?

אליעד: אז בא נחשוב מה זה אלוהים? מה זה אומר עבורך אלוהים?

שאלה: מבחינתי היא ישות אין סופית, ללא מימדים והיא כנראה זאת שיצרה את הבריאה.

אליעד: יש כאן בעיה בשאלה על אלוהים, כי אם אתה אומר שהוא ישות, אז השאלה מי יצר את הישות? למה זה? כי אתה הגדרת אותו, הגדרת אותו כישות, כיוצר... והשאלה היא מי מפעיל את המנגנון של אלוהים? אתה יכול להגיד אלוהים אחר, אבל מי מפעיל את האחר, וכך נכנסים ללופ. אני אגיד לך מה תפיסת האלוהים שלי, אנחנו הולכים מסודר, מה בטוח קיים? בא ניקח משהו שהוא בטוח, אלוהים מוגדר כמחויב המציאות. מה זה אומר? הדבר שקיומו מחויב.. אתה מצד האמת לא יכול להיות בטוח בשום דבר, למה? כי כל הדברים שאתה בטוח בהם באים מתוך הגישה הסובייקטיבית שלך, והתפיסה שלך מוגבלת, גם אם אתה ממש חווה שאתה קיים, אולי אתה לא קיים?

בעולם יש הרבה דברים, בא נחלק אותם לחומר ולא חומר, נכניס לזה את הכל - מחשבות, רצונות, מלאכים, שדים, מה שרוצים, כל מה שישנו אפילו גם ברמת הפוטנציאל שלו, שיכול להיות קיים. למעשה כל הדברים שישנם קיומם תלוי במשהו, למשל הכסא תלוי בברזל, בלי הברזל לא יכול להיות הכסא. בסופו של דבר כל הדברים שישנם קיימים בתוך מקום וזמן, זה לא דווקא מקום וזמן פיזי, כל דבר גם מחשבות ורצונות.

אם כל מה שמצוי הייתה מחשבה בלבד, האם הייתה מחשבה? לא, כי אין משמעות למחשבה. אם הייתה קיימת רק ישות אחת בכל המציאות, האם ניתן להגדיר אותה כבית או כסא? לא, כי כשיש לך ישות אחת אין לך משהו להשוות איתו. למה אני אומר את זה, כדי להגיד שגם המחשבות שלנו תופסות מקום, למה? כי עצם זה שאתה יכול להבדיל בין המחשבה שלך לדבר דומם אחר, זה אומר שכול דבר תופס מקום. כשאתה אומר את המילה אני זה גם תופס מקום, למה? כי מבחינת המציאות אם אתה אומר אני, פירושו שיש לא אני. אם הייתה ישות אחת ויחידה בעולם האם היא הייתה יכולה להגיד אני? לא, כי מה זה אני, מה זה אומר? כדי שתהיה משמעות צריך להיות גם לא אני.

אם יש אני ולא אני זה אומר שכול הדברים קיימים בתוך מקום וזמן. בא נדבר על הזמן, אם יש רק רגע אחד של מציאות, אם למשל בתודעה שלי יש רק רגע אחד, בלי עבר ובלי עתיד, האם אתה מסוגל לחוות חוויה מוגדרת? האם אתה יכול להגיד אני? לא, כי כדי שיהיה אני, אתה צריך לעשות השוואה למשהו. למעשה הזמן והמקום הם אותו דבר, אנו צריכים זמן כדי לעבור בין שני מקומות. הבנו שכול הישויות בעולם תלויות במקום ובזמן, אם יש ישות אחת ועוד אחת זה אומר שיש מקום וזמן לישות הראשונה ומקום וזמן לישות השנייה. מה זה אומר פרקטית? למעשה אנו מנסים לדעת מה חייב להיות קיים, למשל הכסא לא חייב להיות קיים, הברזל ממנו עשוי הכסא גם לא חייב להיות קיים, כי יכולים להיות אטומים בלי ברזל, נלך עוד פנימה נגיע להבנה שכול הדברים נמצאים בתוך מקום וזמן, כי אנחנו בעולם של נפרדות, נפרדות פירושו שיש משהו ועוד משהו, בסוף התהליך, הכסא ממה הוא עשוי? ממקום ומזמן מצד האמת.

כשאני אומר שכול דבר נמצא במקום וזמן, אני מתכוון שאפילו פוטנציאל, מה זה אומר, בא נחזור למצב לפני המפץ הגדול, האם העולם קיים? לא קיים, אבל הוא קיים כפוטנציאל. לדוגמא, הכסא הזה האם היה קיים לפני שלושת אלפים שנה? כן, היה קיים כפוטנציאל. זאת אומרת שגם לפני בריאת העולם, הכל היה קיים כפוטנציאל. אם זה קיים עכשיו זה אומר שהיה קיים כפוטנציאל. מה שאני רוצה לחדד זה שגם פוטנציאל תופס זמן ומקום. אני רוצה להוביל אותנו למהלך, שבישות הראשונה אין אפילו פוטנציאל. כי כולם אומרים שאלוהים הוא הפוטנציאל ואחר כך זה הביטוי, אבל זה לא נכון, כי מחוץ לזמן ולמקום אין פוטנציאל, ולכן זאת ההוכחה שאין אלוהים כי אפילו אין פוטנציאל ואף על פי כן יש אלוהים.

למה פוטנציאל תופס מקום? כי אפילו בפוטנציאל יש נפרדות. אני אומר שאפילו אם נמחק עכשיו את כל היקום, מה שיישאר לנו פוטנציאל, למעשה כשיש פוטנציאל תמיד תהיה הפרדה, ההפרדה תמיד קיימת.

מה זה מקום וזמן, אפשר להגיד שמקום וזמן זה פיסי, המקום הוא המרחב של המציאות, והזמן הוא עבר הווה ועתיד שבתוכו מתרחשים כל האירועים. השאלה הנשאלת היא מה יש מעבר? מי ברא את העולם? והתשובה הפשוטה היא שהעולם תמיד היה קיים, יש מקום אין סופי ויש זמן אין סופי, ויש אין ספור אפשרויות וכל הזמן דברים משתנים, זה הכל, מאוד פשוט.

אפילו אם נגיד שאלוהים ברא את העולם זה עדיין לא פתר את השאלה מי ברא את העולם, למה? כי אם הוא ברא, יש אותו ויש את העולם, אז למעשה יש מציאות נוספת שמקיפה אותו ואת העולם, לכן זה אומר שהמקום הוא אין סופי. אולי המקום נגמר עוד עשר קילומטר, אבל תמיד יש מעבר לעשר קילומטר, המקום לא יכול להיגמר. אותו דבר לגבי הזמן, אם תגיד הזמן התחיל לפני ששת אלפים שנה, אבל היה קיים זמן גם לפני ששת אלפים שנה. בכל מקרה הזמן אין סופי והמקום אין סופי ולכן ההיגיון הפשוט ואמר שיש שני אלוהים, יש שני ישויות נצחיות שהן הזמן והמקום שהם תמיד קיימות, והן מהוות, מחיות ומקיימות את כל הבריאה כולה.

המציאות הזאת יש בה מקום אין סופי וזמן אין סופי, אני אומר לכם שאם ניסע שתי שנות אור שמאלה יש שם כוכב שכאשר נשפוך דיו יוצא ספר, מי אומר שזה נכון? יש לנו במציאות אין סוף אפשרויות, זה שאני שופך דיו ולא יוצא ספר, זוהי רק אפשרות, באותה מידה יכול לצאת ספר. הכל זה אפשרויות. האם מישהו יכול להגיד שיש פוטנציאל שלא קיים? אין פוטנציאל שלא קיים, זאת אומרת שברמת הפוטנציאל הכל קיים. הפוטנציאל הוא אין סופי, ובגלל שהוא אין סופי, ברמת האמת כל האפשרויות הם אותו דבר. זה שתמיד אני ישפוך מים והם ישפכו למטה, זה לא אומר שאין אפשרות שהם יעלו למעלה? זה שאתה אף פעם לא ראית מים שעולים למעלה, זה לא אומר שזה לא יתכן, יש אין סוף אפשרויות. ויש מושג שנקרא חידוש העולם או קדמות העולם. מה שאני עכשיו מייצג זה את התפיסה של קדמות העולם. שקוראים לזה העולם קדמון, רבי נחמן אומר שתפיסה זו היא השכל הישר, זוהי כפירה בחידוש העולם,.

שאלה: מה בקשר לסדר?

אליעד: מה זה סדר? יש אין סוף זמן ואין סוף מקום ואתה רק אפשרות אחת מכל מה שיש, איפה סדר? היכן ראית סדר? אתה רואה סדר כי לא ראית דבר אחר שאין בו סדר, ואני אומר לך שאם תנוע רחוק בגלקסיה תראה דברים שהפוכים מכאן. יש אין סוף סדרים, אין סוף אפשרויות, אז אי אפשר להגיד מי סידר את זה ככה. אף אחד לא סידר כי במקום אחר יש סדר הפוך.

אז עכשיו נשאלת השאלה, האם יש אלוהים או אין אלוהים? הגענו להבנה שאין אלוהים, למה? כי הבנו שכול הדברים קיימים בתוך מקום וזמן אין סופיים, שאין להם התחלה וסוף. עכשיו האם מישהו יכול להוכיח שיש אלוהים? לפי זה, אין אפילו צורך באלוהים, יש מקום וזמן אין סופיים והכל מתרחש בתוכם.

עכשיו אנחנו מגיעים לחלל הפנוי, להבין את המהות של המציאות, מה שהסברתי עד עכשיו זה את התפיסה שהעולם תמיד היה קיים. והשאלה שנשאלת היא ומה זה זמן ומקום? כאן יש כמה אפשרויות, אנו יכולים להגיד לדוגמא שהמקום הוא נצחי והוא מהווה את הזמן, בסופו של דבר הגענו שיש שתי ישויות שבתוכן נמצא הכל, למעשה יש שתי אלוהים, אפשר לומר שאולי המקום והזמן תלויים אחד בשני, או שאפשר לומר שיש רק מקום והוא עושה את הזמן, אולי אפשר גם לומר שהמקום והזמן תלויים אחד בשני, ואפשר לומר שאולי המקום הוא אלוהים הראשון ואולי הזמן הוא האלוהים הראשון, השאלה הנשאלת היא איך אנחנו מגיעים למחויב?

כשהאדם רוצה לחיות טוב עליו להבין את חוקי המשחק, זה נושא אחר, כדי להבין את חוקי המשחק עליו להבין את המציאות. להבין את המציאות זה למצוא משהו שאתה בטוח בו ואחר להתחיל להסיק מסקנות, ואז השלב הראשון שאנו בודקים, מה בטוח קיים? למשל הכסא לא מחויב כי הוא עשוי מברזל, הברזל לא מחויב כי הוא עשוי מאטומים, וכשחופרים שוב מבינים שמה שמחויב זה המקום והזמן. אי אפשר בלי מקום וזמן, אבל אז אפשר לשאול אולי יש מקום שמהווה את הזמן ואולי הזמן מהווה את המקום? אנו מנסים לצמצם את הישויות. כי השאלה הנשאלת היא ממה עשוי המקום וממה עשוי הזמן? לפי הדת, העולם נברא מחדש שזה נקרא, חידש את העולם יש מאין.

אם נבדוק את הדבר הזה נראה שאם אין זמן אין מקום, ואם אין מקום אין זמן, וכן מגלים דבר הפוך, שאם יש מקום יש זמן, ואם יש זמן יש מקום. כך שלא יכול להיות שאחד קדם לשני, לכן הגענו למסקנה שלא יכול להיות שאחד מהם היה לפני השני. מכאן אנו שואלים מה זה זמן ומקום, מכאן אנו מגיעים לפרדוקס, שנקרא הפרדוקס של החלל הפנוי, מה הוא אומר? אנו מבינים שכול הדברים נמצאים בתוך חלל וזמן, שהם מניעים את הכל, שהם מהווים את הכל, הם ההוויה, זה הרבה יותר חזק מאשר מניע.

למשל יש לי בובה שאני מניע אותה, אני לא הבובה אני רק מושך בחוטים שלה, אבל יש את ההוויה של הדבר שהיא אחד עם הדבר, אנחנו אחד עם החדר, החדר מהווה אותנו, זאת אומרת שהמקום והזמן מהווים אותנו. זה לא רק שאלוהים מזיז אותך הוא גם מהווה אותך. ואם האדם הוא המקום והזמן זה אומר שאין לו בכלל בחירה, כי אם כל דבר עשוי מדבר אחר, זה אומר שהדבר הראשון הוא הכי חזק ומחליט על הכל. אני ואתה אנו שתי ישויות שונות אבל מהצד הפנימי יותר, שנינו אותה ישות. כי אני כרגע גם אדם וגם צורה של מקום וזמן. מצד האמת הגדולה האם אני מחליט מה לעשות? לא, המקום והזמן עושים צורות שונות. או שכול הצורות נמצאות, ורק התודעה שלי רואה צורות שונות, אבל בכל מקרה אני לא זה שמניע את הדברים, אלא ההוויה היא הכוח שמניע, עכשיו שאני מזיז את היד, זה המקום והזמן משתנים, זה לא אני.

ממה עשוי המקום והזמן? המקום חייב להיות עשוי מאין מקום, הוא לא יכול להיות עשוי ממקום כי עדיין אין מקום. ואולי נגיד שהוא נובע ממקום קודם, ונלך אחורה למקום הקודם ואפילו נגיד שאין לזה התחלה, השאלה היא לא מי ברא את המקום? השאלה היא מה הוא המקום? ולכן ההבנה הפשוטה אומרת שהמקום עשוי מאין מקום והזמן מאין זמן, כמה ישויות קבלנו? שתיים.

נשאלה שאלה בהפסקה, איך כל זה קשור כאשר יש לנו בעיה בחיים? התשובה היא שזה הדבר היחיד שקשור, הדבר הראשון, מצד האמת אתה חי בגלקסיה גדולה ועליך להבין מה היא המציאות הזאת. אם אתה לא מבין מה זה אתה, מה היא מציאות, מה זה מקום וזמן שבהם מתרחשים כל התהליכים, אז אתה סתם חי. בכל מקרה הדבר הראשון שצריך לעשות זה להבין את המציאות. הבשורה הטובה היא שזה גם הדבר האחרון שצריך לעשות, זה לא שאחרי שנבין את המציאות נלמד איך להיות מאושרים, אחרי שהבנו גם סיימנו את המשחק ועכשיו נשאר רק ליהנות. להבין את זה, זה הדבר היחיד שחשוב. מה שחשוב זה מה הבנת, מה חווית, החוויה היא תוצאה של הבנה. האדם מניח הנחות, אבל מי יודע מה נכון? למשל אדם שומע לקול הפנימי שלו, אבל אולי אם הוא לא ישמע הוא יהיה יותר מאושר? לכן קודם כל צריך להבין, צריך להגיע למוחלטות.

אני כשהסתבכתי עם עצמי, אמרתי שאני חייב משהו אחד להיות בטוח בו, ושאלתי את עצמי במה אני בטוח, הייתי בטוח שמשהו קיים, אולי לא קיים? אולי מקום וזמן קיימים? רבי נחמן התגאה בכך שלא התחיל לעשות שום דבר עד שלא ידע את הסוד שלו, זה למעשה רומז בצורה עקיפה לדתיים, אל תעשו מצוות מבלי שתבינו אותם. אבל בצורה רחבה יותר הוא אומר שהוא הביא את עצמו למצב שבו הוא לא עשה כלום עד שהוא לא הבין מה המטרה ומהי התכלית. גם במקום אחר הוא אמר שאם יש לך ספקות עדיף שלא תעשה דבר, כי ממילא מה שצריך לקרות קורה, מה אתה מנסה לעשות? האם אתה יודע למה העולם הזה קיים? למשל אלוהים נתן את התורה כדי שישמרו עליה, אבל אולי אלוהים רוצה הפוך, שלא תשמור על התורה, אצל אלוהים הכל יכול להיות. אז איך תוכל לדעת מה אלוהים רוצה? אם תשאל למה הוא נתן את התורה? ולמה ברא את הבריאה? ואיך נוצר הרצון שלו, עד שלא תבין מאין נבע הרצון שלו להגיד לך לא לנסוע בשבת, עד אז אין משמעות לזה שלא תיסע בשבת.

טוב נמשיך עם המקום והזמן, המקום מתהווה מאין מקום והזמן מאין זמן, כמה ישויות יש לנו? הגענו לשתי ישויות, ישות שנקראת אין מקום וישות שנקראת אין זמן. מעבר למקום והזמן יש הוויה שהיא מחוצה להם, המקום והזמן מתהווים על ידי מישהו שאין לא הגדרה של מקום זמן, המקום והזמן הם לא מחויבי המציאות. האם המקום הוא המציאות? לא, יש גם זמן. והאם הזמן הוא המציאות? לא, כי יש גם מקום.

האם המקום הוא אין סופי? לא, בגלל שהזמן מגביל את המקום, נכון שהמקום כמקום הוא אין סופי, אבל הוא לא הכל, אמנם יש אין סוף מקום, אבל המקום הוא לא סך כל מה שקיים, כי יש לנו גם זמן. אז יש לנו שתי אפשרויות, או שהמקום והזמן הם ישות אחת, ואז אין לנו בכלל שאלה, או שהם לא ישות אחת. למעשה יש הבדל בין מקום לזמן, הם שני דברים שונים, המקום הוא לא המציאות והזמן הוא לא המציאות, כשאני אומר מציאות אני מתכוון למציאות הכללית שיש בה מקום וזמן. זאת אומרת שיש משהו יותר גדול מהמקום והזמן. המקום הוא חלק ממשהו והזמן הוא חלק ממשהו. יש לנו משהו שאפשר לעשות ממנו מקום ואפשר לעשות ממנו זמן. לכן המסקנה היא שיש הוויה שמהווה את המקום והזמן. שהיא גדולה מהמקום והזמן, היא גדולה יותר מכל המקום ומכל הזמן. נקרא להוויה זאת למשל X, מה אנחנו יודעים על ה - X, אנו יודעים עליו שהוא מהווה את המקום והזמן. כך שיש לנו משהו שמקיף את כל הדברים, המקיף של האין סוף.

עכשיו השאלה האם יש שתי ישויות שמקיפות? למה לא יכול להיות? כי אם יש שתיים אז יש משהו שעוקף את שתיהן. איך שלא נסובב את זה, אם אפשר להתחמק מזה שיש הוויה שמקיפה את הכל. מה יותר גדול מכל המקום? מה יותר גדול מאין סוף זמן ומהאין סוף מקום? הדבר שבתוכו נמצא המקום והזמן. והמקום והזמן היכן נמצאים? הם נמצאים בתוך אין מקום וזמן, זה לפני הזמן והמקום. זה לא שלא היה מקום וזמן, כרגע הכסא הזה איננו, כי לפני המקום והזמן אין מקום אז אין כסא. כשאני אומר אין מקום לא הכוונה שהקוסמוס ריק, הכוונה שאין מרחב מקום. אין מקום זה לא חלל ריק, זה אומר שאין חלל. אנשים חושבים שכלום זה חלל ריק, זה לא כך, זה מקום ריק. חלל זה מלא נקודות, זה קיים גם בציר זמן, ומה שעוטף את המקום והזמן, זה משהו שהוא ללא מקום וללא זמן.

שאלה: איך מגיעים לזה?

אליעד: תשאל את עצמך שאלה, ותלך איתה עד הסוף, למשל למה אני רוצה את מה שאני רוצה? ואז תבין מהיכן בא הרצון שלי, תבין מי אני, מה היא המציאות, מה זה המקום והזמן, ואז תשאל מה זה מקום וזמן, ובתוך מציאות כבר אין מקום וזמן, שמהפרספקטיבה של לפני המקום והזמן. המקום הוא צורה של משהו והזמן הוא צורה של משהו, ולפני זה אנחנו באין מקום ובאין זמן. מבחינתנו אם נבדוק את זה נגלה שאין מקום ואין זמן זה אותו הדבר.

עכשיו נשאל שאלה, האם קיומו של הכסא מחויב המציאות? האם יכול שלא יהיה כסא? כן, זאת אומרת שקיומו של הכסא לא מחויב, הוא אפשרי, הוא יכול להיות ויכול לא להיות, האם המקום מחויב להיות קיים? לא, כי יש זמן, יכול להיות רק זמן? אולי, אנחנו אומנם חווים מקום וזמן, אבל יכול להיות שיש רק זמן, המקום הוא לא מחויב המציאות כי עובדה שיש זמן והזמן לא מחויב כי יש מקום. האם הפוטנציאל הוא מחויב המציאות? לא, למה הוא לא מחויב המציאות? כי עצם זה שאנחנו שואלים אם הוא מחויב המציאות, בתיאוריה הוא לא מחויב, הוא יכול גם לא להיות קיים.

זה נקרא מסע אל מחויב המציאות, המקום הוא אפשרות והזמן הוא אפשרות, אז מה מחויב? כלום, כלום אמיתי, כשאני אומר כלום אני לא מתכוון למקום ריק, כלום זה כלום

שאלה: מה זה כלום?

אליעד: הדבר שאתה לא יכול להגיד שזה זה, אם היית יכול להגיד שכלום זה, זה, אז הזה זה משהו ולא כלום. כלום זה ההיפך ממה שיש, כלום זה החיבור של המקום והזמן. עכשיו נשאלת השאלה, האם קיומו של הכלום מחויב המציאות? אמרנו שזמן ומקום לא מחויבים, אני מנסה למצוא מה מחויב, מה חייב להיות בטוח? האם זה מחויב שיהיה כלום? למשל נגיד לא, אין כלום, אז מה יש? אם למשל מחקנו את המקום והזמן מה נשאר? כלום, וממה הכלום עשוי? מהעדר שלו, וממה עשוי העדר שלו גם מכלום, אולי הכלום עשוי מכלום א' מכלום ב' מכלום ג', אבל מהצד שלנו האם יש הבדל בין כלום א' לכלום ב'? לא, אין הבדל, מבחינתנו זו ישות אחת.

מה התשובה למי ברא את אלוהים? התשובה לשאלה הזאת היא, שמי שמבין את אלוהים יבין שאין שאלה, למה? כי כאשר אתה חושב שאלוהים הוא ישות מצומצמת, אז יש אפשרות שיש אלוהים ויש עולם. אבל אם אתה מבין שאלוהים הוא האין מקום וזמן, אז מי ברא אותו? ההעדר שלו, כי אם אתה מבין שאלוהים הוא העדר מקום וזמן אז למה לשאול מי ברא אותו. גם אם אפילו נגיד שבראו אותו, אפילו שלושים לפניו, אין לזה כל משמעות, כי זה אותה ישות. אז איך שלא נסובב את זה נגיע למסקנה שמה שמחויב המציאות זה הכלום. עכשיו אני רוצה להוסיף שגם מה שאמרתי עד עכשיו לא נכון, שגם הכלום לא מחויב המציאות

הכלום הוא מחויב המציאות? בא נעצור פה, יש כאן משהו לא הגיוני, כלום פירושו, אין מקום, אין זמן ואין פוטנציאל, כי הפוטנציאל האין סופי עשוי מדבר שאפילו אין בו פוטנציאל, כי ממה עשוי הפוטנציאל של המציאות? משהו כאן לא הגיוני, מצד אחד יש כאן כסא, אפילו אם נגיד שזה אולי חלום או אשליה, יש כסא, אפילו כסא בחלום, ולכן רבי נחמן אמר, אתה חייב להגיד את שני ההפכים, יש ואין, מוכח לך כי יש במאה אחוז ומצד שני אתה מבין במאה אחוז שאין, זאת אומר שהכסא הזה במאה אחוז איננו ובמאה אחוז ישנו בו זמנית.

למה קיומו של הכלום מחויב, כי לא יכול להיות לא כלום, כלום לא יכול לא להיות קיים. למשל יש לנו את החדר הזה, ואם נוציא או נכניס דברים השטח יישאר אותו שטח, נכון? זאת אומרת שהשטח תמיד קיים, המקום תמיד קיים, מה זה אומר? ניקח למשל את המפץ הגדול, זה לא שלפני לא היה כלום, ועכשיו יש עולם, לא, לפני לא היה כלום ועכשיו יש גם עולם, כי הכלום נשאר, אי אפשר להעלים כלום, אם אתה מוציא עולם ומכניס עולם הכלום נשאר כי הוא עוטף את הכל.

בסופו של תהליך הבנו שיש פה שני הפכים, שמצד אחד יש נפרדות שהבסיס שלה זה מקום וזמן ופוטנציאל אין סופי וכו' ובו זמנית הכל אחד, בו זמנית, בו זמנית זה יש ואין. זאת ההבנה הראשונה שיש להבין בכל הסיפור

שאלה: האם זה האלוהים?

אליעד: אז האלוהים שכרגע אנחנו מדברים עליו הוא ההוויה של המציאות. להגיד שאלוהים ברא את העולם יש מאין זה חוסר הבנה, כי למעשה אלוהים הוא האין. האין מהווה את היש. מה שישנו עשוי ממה שאיננו. תבינו הדבר הזה הוא ההבנה הבסיסית, שאומרים לך קיר, אתה צריך להבין שכרגע הוא עשוי מכלום, וכרגע זה גם לא קיים בו זמנית. עכשיו מה זה משנה? את תפיסת המציאות כולה, למה זה משנה את כל תפיסת המציאות? כי כל תפיסת המציאות מושתת על השכל האנושי, והדבר היחידי ששכל אנושי לא יכול לתפוס זה לחשוב על דבר והיפוכו. ומה הדבר והיפוכו הכי פשוט? זה יש ואין, גם יש וגם אין, וכל השכל שלנו שמבין הבנות, הוא בכלל משובש, הוא לא משקף את המציאות האמיתית. ואני כבר יגיד את השאלה הפורמאלית, ומה אם השכל שלנו לא צודק בזה? ואולי מה שאמרתי לא נכון? בשכל אנו מבינים שהשכל לא מיצג את האמת, למה? כי הדבר היחיד שהשכל שלנו לא מסוגל להבין זה את האחד. האדם קם בבוקר ורואה שני מקומות שונים, האם אני צריך לגור פה או שם, הוא בכלל לא מבין שזה אותו מקום, שניהם נמצאים בשום מקום, התודעה חווה את שתי המקומות האלו כשתי ישויות נפרדות, את לא מסוגלת בשכל לחוות שתי מקומות כמקום אחד.

יש תודעה שהיא האני של האדם, שחווה כל מיני חוויות, היא חווה את החוויות בהתאם לאירועים שמתרחשים, המידע נכנס לאדם דרך החושים, שמיעה ראיה וכו' ודרך זה התודעה מנתחת את הכל וחווה חוויה, מה שהיא חווה בחושים זה בתוך מקום וזמן ובתוך נפרדות, טוב ורע וכו. מה שאני בעצם אומר זה, אם התודעה היא המרכז והכל מקיף אותה והיא חווה אירועים אז יש גם אפשרות להסתכל פנימה. כשאתה מסתכל החוצה אתה רואה אני ולא אני מקומות וזמנים וכו', אבל התודעה הזאת יכולה לקבל מידע לא רק ממה שקורה מחוצה לה אלא גם מה שקורה לפניה, כשהיא מסתכלת אל תוכה, מה הכוונה לתוכה, הדבר שמהווה אותה. זאת אומרת שהיא לא חייבת לקבלת מידע מה שהיה אחרי הבריאה, היא יכולה לקבל מידע גם מה שהיה לפני הבריאה, ואז החוויה שלמה.

רבי נחמן בליקוטי מוהרן כתב שהשקר מזיק לאדם בגשמיות וברוחניות, כי על הגדול הוא אומר שהוא קטן ועל אחד הוא אומר שזה שניים, זוהי מהות השקר. מה זה אומר לנו? שעל הכלום, האחד אנו אומרים שזה מקום וזמן ונפרדות, ועל גדול שזה הכלום, אנחנו אומרים שזה קטן. מה נראה לנו הכי קטן? הכלום, אבל למעשה זה הכי גדול. מה הדבר הכי קטן בעולם? כלום, אבל מה הדבר הכי גדול? כלום, למה הוא הכי גדול? כי הוא יותר גדול והמקום והזמן.

תנסו להבין הדבר הכי קטן חייב להיות גם הכי גדול. ואני אסביר, אם ניקח כדור, הדבר הכי קטן בו, למשל ניקח נקודה אחת שהיא הכי קטנה, וניקח יותר קטנה עד שנגיע לכלום, אבל הכלום ממלא את כל הכדור, נכון? אבל הוא גם מקיף את כל הכדור, הכלום הזה הוא בכל מקום וזמן וגם מקיף את המקום והזמן. בכל מקרה כשקראתי את מה שרבי נחמן אמר חשבתי שאני צריך לראות שעכשיו הכל אחד. הייתי קם בבוקר ורואה ימין שמואל והבנתי שאני לא באמת, כי אני ציפיתי כאדם שחווית החושים שלי תשתנה, אבל כמובן שראיתי שתיים. ואז אמרתי לעצמי נניח שלא תראה שניים נניח שתראה אותו הדבר, מה זה נותן? כלום. דבר נוסף שהבנתי לעצמי שזה לא רק שלא נותן כלום, שזה שאני קיים זה גורם שתהיה לי חווית מקום וזמן. אפילו אם אני יעצום את העיניים אולי אני לא אראה מקום אבל אני אומר, אני אז קיים אני ולא אני. בסוף מה שאני רוצה לומר שזה לא משנה את חווית החושים, הכל ממשיך כרגיל אבל החוויה נעשית אחרת מתוך הבנה.

בכל מקרה מה הבנו עד עכשיו? שכול הדברים כולם, קיומם אפשרי המציאות, יכולים להיות קיימים ולא קיימים, והדבר היחיד שהוא מחויב זה הכלום, כי אי אפשר להעלים כלום, כי אפילו אם תעלים כלום קבלתי אותו, זה הסוף. אם נעלים את הצורה של הכסא נקבל ברזל, אם נעלים את הברזל נקבל אטומים, עד שתגיע לכלום שהוא הישות הבסיסית ביותר.

שאלה: איך זה קרה? איך מהכלום נוצר היש?

אליעד: התשובה הפשוטה היא שזה לא קרה, זה תמיד קיים. אבל אני אתן תשובה אחרת, והיא, השאלה היא לא איך זה קרה אלא האם זה ככה? האם באמת המקום והזמן מתהווים מאין מקום וזמן? אם המקום והזמן לא מתהווים מאין מקום וזמן אז אין שאלה איך זה קרה, ואם הם מתהווים ממקום וזמן, אז השאלה איך זה קרה, איך מאין מקום וזמן נהיה מקום וזמן? האם מכלום נהיה משהו, איך זה יכול להיות? אז למעשה מחויב לנו ככה, שאיך שלא נסובב נגיע לכלום, ואז אנו אמורים להבין את השאלה, למה אנחנו אומרים איך? הרי זה כלום וגם משהו אז זה דבר והיפוכו, התשובה היא שמהכלום נוצר משהו למרות שזה דבר והיפוכו. השאלה היא לא אל המציאות אלא אליך, איך אתה לא מבין שזה ככה, איך בכלל יש לך שאלה, והתשובה היא שבשכל שלך את לא מסוגלת להבין דבר והיפוכו, ולכן יש לך שאלה שלעולם לא תמצאי לה תשובה, מאחר שמצד המציאות יש דבר והיפוכו בו זמנית, והשכל שלנו לא מסוגל להבין דבר והיפוכו בו זמנית, זה אומר שאין שום אפשרות שנבין את המציאות בשכל שלנו שלא מבין שדבר והיפוכו זה אחד. מה שכן אתה יכול להבין שזה ככה, ואז השכל שלך ישתנה

שאלה: איך השכל ישתנה?

אליעד: אם את באמת היית מבינה את מה שאמרתי עכשיו.

שאלה: אני מבינה בשכל.

אליעד: לא עד הסוף. אם את מתבוננת בזה ומתבוננת ומתבוננת את תחווי את זה, את תגיעי למצב שכאשר את תראי בקבוק את תביני שהוא גם איננו, ומתוך החוויה הזאת את תחיי את החיים.

שאלה: האם אתה רואה את הבקבוק אחרת ממה שאני רואה?

אליעד: אני חווה אותו אחרת ממה שאת חווה. אני מדבר על החוויה, השאלה היא מה האמת? האמת היא שכרגע זה גם ישנו וגם איננו. כל מה שהסברנו עכשיו לגבי המקום והזמן, זה נכון גם לגבי כל דבר בחיים, מה זה אומר? כאשר את לדוגמא נותנת לילדים שלך לאכול, את בעצם מגדירה רצון, אני רוצה שהם יהיו בריאים, כאשר אנחנו אומרים שהכל אחד, אם תתבונני לתוך הרצון שלך שהילדים שלך יאכלו את תגלי שבו זמנית את תרצי שהם יהיו חולים, ושניהם יהיו טובים באותה מידה, כרגע את בצמצום, את מתחברת לרעיון שהם יהיו בריאים, לאכול זה מתוך תכלית לחיות, אבל התכלית לחיות היא נכונה כמו התכלית למות, בצמצום שלך את מחוברת לתכלית לחיות. שאני אומר שהכל אחד, פירושו שאדם שהולך לאכול התכלית שלו היא לחיות, ואני אומר שזה אחד משתי אפשרויות אני גם רואה את האוכל אבל יש כאן פרספקטיבה נוספת.

כך כמו שלקחנו את הנושא של המקום והזמן והבנו שזה גם ישנו וגם איננו בו זמנית, אפשר לעשות זאת לגבי כל דבר. אדם שואל עצמו האם להיות רווק או להיות בזוגיות? אם הוא יפעיל את השכל הוא יגיע להבנה שזה לא משנה, שזה אחד. וככול שיש לך יותר שכל כך אתה חווה יותר את האחדות, כך אתה מבין שכול התהליכים בסופם מתאחדים. תבינו שהדיבורים האלו על מקום וזמן זה לא סתם, זה משליך על כל הדברים האחרים, בכל התלבטות ובכל ספק.

שאלה: אני מרגיש עכשיו רע, מה לעשות?

אליעד: אתה מרגיש רע, למה? כי אתה לא רוצה את המציאות, תשאל עצמך למה אתה לא רוצה את המציאות, בסוף תגלה שזה בכלל לא משנה, אתה יכול לרצות אותה או לא. תבין, אתה לדוגמא לא רוצה את המציאות לכן רע לך, אם תשאל את עצמך, למה אני לא רוצה את המציאות, מה רע בה? אולי היא טובה? בסוף תגיע להבנה שתפיסת הטוב והרע שלך היא אפשרית המציאות, לכן אני תמיד אומר תבדוק האם זה באמת רע, האם זה באמת טוב? כי מבחינת האמת אין טוב או רע יש רק אפשרויות, באותה מידה שאתה לא מרוצה מהמציאות, באותה מידה אתה יכול להיות מרוצה מהמציאות מבחינה אובייקטיבית. רק בגלל הצמצום אתה מעדיף לרצות או לא לרצות, אבל אתה מבין שהצמצום הוא רק אפשרות. זה כמו משחק שאתה נלחם נגד מישהו אבל יודע שאתה עומד לנצח אותו מראש, משהו כזה. זה כמו שרבי נחמן אמר, ניצחתי ואנצח, מה זה אומר? למעשה הוא אמר גמרתי ואגמור, הלוגיקה פשוטה, קודם כל תבין שהכל אחד ואחר תוכל לעשות מה שאתה רוצה..

שאלה: למשל אני לא מרוצה מהמציאות כי אני לא יודעת את האמת, מה עלי לשאול?

אליעד: בואי נפשט, את רוצה שיהיה לך טוב, נכון?

שאלה: לא, אני רוצה לדעת את האמת.

אליעד: למה את רוצה לדעת את האמת? כי זה מה שאת רוצה, ואת רוצה לקבל את מה שאת רוצה כדי שיהיה לך טוב.

שאלה: לא בגלל הטוב

אליעד: אם לא היית רוצה לדעת את האמת, האם גם היית שואלת אותי מה האמת? לא, זאת אומרת שמה שמעניין אותך זה הרצון שלך. את רוצה למלא את רצונך, נכון? פשוט, את לא רוצה את האמת את רוצה למלא את רצונך, נכון? בפשיטת, את רוצה שיהיה את מה שאת רוצה. עכשיו כאשר הרצון שלך מתמלא טוב לך, וכאשר יש התנגדות בינך לבין הרצון רע לך, נכון? עכשיו קודם כל את צריכה להגיד לעצמך את האמת, ומה היא האמת, שאת רוצה שיהיה לך טוב, אל תספרי סיפורים, אל תשקרי, תגידי את האמת, אם את רוצה להגיע לאמת, שלב ראשון אל תשקרי את עצמך, אל תגידי שאת מחפשת אותה, תגידי אני רוצה שיהיה לי טוב. אי אפשר להגיע לאמת באמצעות שקר. עכשיו תשאלי את עצמך למה אני בכלל רוצה לדעת את האמת? מה הסיבה? את אומרת שאת לא מרגישה טוב כי את לא יודעת את האמת, אז מה הסיבה שאת בכלל רוצה לדעת את האמת?

שאלה: כי אני רוצה שיהיה לי טוב.

אליעד: אבל למה את רוצה שיהיה לך טוב דרך ידיעת האמת, האם את לא יכולה להרגיש טוב בלי ידיעת האמת? כשהיית בת שלוש היה לך רע בגלל שלא ידעת את אמת? לא. אז מה אכפת לך מהאמת?

שאלה: זה בגלל הרבה שטיפות מוח שאמרו לי שאם אדע את האמת אהיה מאושרת.

אליעד: אז את צריכה לשאול את עצמך, האם אני באמת רוצה לדעת את האמת או שזו רק שטיפת מוח? ויש דבר יותר קל מאשר לדעת את האמת, פשוט להיפתר מהרצון הזה. בהנחה שזה לא רצון שלך פשוט תפתרי ממנו. איך תפטרי ממנו, פשוט תשאלי מה אני באמת רוצה? את מבינה מה קורה, האדם סובל בלי לדעת למה הוא סובל, למה אתה רוצה את זה, מה הסיבה?

שאלה: יש רצונות שהיו עוד מהילדות.

אליעד: איזה רצון היה לך כשהיית בת חודש? הרצונות התהוו במשך הזמן.

שאלה: למעשה אני צריכה לוותר על הרצון.

אליעד: אל תוותרי אל שום דבר, את צריכה להתמקד באמת, והאמת היא שאת רוצה שיהיה לך טוב, כדאי לך להבין את עצמך, האם אני רוצה את זה או לא רוצה את זה.

שאלה: הבנתי שהרצון בא מהחברה.

אליעד: אם באמת הבנת את זה, אז זה אמור לשחרר אותך מהרצון הזה. אם תביני שכול מה שכולם אמרו לך שאת צריכה לחפש את האמת, זה לא באמת רצון שלך, זה הם רצו. אם את מתבוננת פנימה לתוכך את מגיעה להבנה של אין רצון, את מבינה שכול הרצונות הם כלום הם אין

מה שאמרתי שהאין הוא מחויב המציאות, זה לא נכון, למה זה לא נכון? כי ההפך של אין זה לא אין אין, אם נצמצם הכל נגיע לאין, נצמצם את האין נקבל אין, אבל זה לא נכון כי ההפך של האין הוא יש, גם האין הוא רק אפשרות, כמו שיש אין כך גם יש "יש". בסופו של תהליך אנו מגיעים להבנה שהיש והאין הוא אחד, מה זה אומר? מקודם הבנו שמתוך האין מקום וזמן התהווה היש מקום וזמן, כאן אנחנו עדיין בנפרדות, כי אנחנו אומרים שהיש דבר אחד והאין דבר אחר והאין מהווה את היש, אבל אם נתקדם עוד נבין שזה בכלל אותה ישות. יש ישות אחת שבצד אחד שלה היא יש ובצד שני שלה היא אין, ולכן אפשרי המציאות הוא גם מחויב המציאות, כל מה שנכון לגבי אפשרי המציאות נכון גם לגבי מחויב המציאות. אם מחויב המציאות פירושו שהדבר תמיד חייב להיות קיים, לכן הכסא הזה תמיד חייב שיהיה קיים, אם אני עכשיו מזיז אותו, זה אומר שהוא עדיין קיים אך הוא זז אצלנו בראש, בסוף התהליך אנו מגיעים להבנה שהכל אחד ותמיד ואין הבדל בין יש לאין, זוהי אותה ישות.

אז איך הדבר הזה עוזר לאדם? קודם כל הוא מבין את המציאות, וזה הופך לו את כל הרצון. למשל אתה רואה אוכל ואתה רעב, אז אתה חווה רע, למה אתה חווה רע? כי אני רוצה לאכול, ויש הבדל בין רעב לשבע, ויש הבדל בין יש אוכל לאין אוכל ולכן רע. אבל אם אתה מבין שהכל אחד, אז כל מה שתראה תדע שזה רק ביטוי, רק צמצום, זה לא המקורי.

עכשיו מצד האמת אין הבדל בין חי למת. ואז כאשר אתה חי בצמצום, בהגדרות וברצונות אתה מבין שמצד האמת זה אחד, ואז אתה גם מחוץ למקום ולזמן וגם במקום ובזמן בו זמנית. זה פותר לך את כל הסיפורים בעולם

שאלה: למעשה צריך לעבור תהליך

אליעד: טוב, אז תעבור תהליך שבסופו אתה צריך לדעת שהכל אחד, אם לדוגמא לא היית פה היום אז היית עובר את זה יותר לאט, או שעובר את זה בעוד שלוש מאות שנה, ואם אתה פה אתה עובר את זה יותר מהר, אני רק אומר לאדם היכן לחפש. אני חיפשתי ובסוף מצאתי את הדרך ואז אני אומר לכם פשוט ללכת בשביל ההוא, ואם תלך בו תגיע. ואם יש זאבים תעשה ככה, גם הנחיות אני נותן, אבל אתה צריך ללכת בשביל.

החוויה של האחדות אמורה לשנות את החוויה מעוד כיוון, כי כאשר האדם אומר אני ולא אני, כאשר האדם מבין את נושא האחדות הוא מבין שאני זה לא רק מי שאני חושב שאני, כי אני זה ביטוי של משהו אחר, יש ישות אחת שבה היש והאין הם אחד, ומזה זה מתפצל. יש ישות אחת ואין ישות אחרת ובתוך זה יש לנו כל מיני ביטויים כמו שולחן, כסא, אליעד, אני וכו', ואתה רואה שאתה כמו כל דבר, אבל זה לא דופק אותך, זה עושה אותך יותר גדול, למה? כי אתה עוזב את ההיצמדות של התודעה כלפי חוץ והתודעה חווה עצמה גם פנימה. האדם אומר אני מבין שזה לא רק החיצוני אלא זה גם הלפני. אני זה גם אלוהים הראשון שעשה את הכל, זה כמו אדם שהיה בתוך חלום ומבין שהיה בתוך חלום, וכאשר מישהו צועק עליו הוא מבין שהוא רצה שיצעקו עליו.

שאלה: האם אתה אומר שהמציאות היא כמו חלום?

אליעד: ביחס לאין מקום ולאין זמן את בתוך חלום, יותר גרוע מחלום, כי בחלום יש את ההוא שחולם, פה אין את מי שחולם, אין כלום. זה לא קרה ולא היה בשום מקום. זה יותר אבסורדי במירכאות.

ההתבוננות בדבר הזה משנה את החוויה. אם אתה רוצה משהו, אתה שואל מה הוא המשהו הזה? מה זה האני הזה בכלל? זה משנה לך את החוויה. והחוויה הזאת היא פנימית, כי מבחינה חיצונית יש מקום ויש זמן, אבל בפנימי אין. אתה עדיין ממשיך כרגיל אך יש משהו לפני הכל

שאלה: מה הערך המוסף?

אליעד: תבין אם האדם לא מבין שיש בזה ערך מוסף שלא יתעסק בזה. זה הדבר היחיד שחשוב. אם האדם לא מבין למה הוא אף פעם לא מאושר, זה בגלל שאין לו את ההבנה הזאת. זה הדבר החשוב היחיד, כל השאר לא משנה, בסך הכל מדובר פה על הבנה, בדרך כלל אחרי שתבין תתחיל לעשות, פה אין מה לעשות, אחרי שהבנת פעם אחת שהכל אחד, זהו נגמר החיפוש.

שאלה: האם זאת שאלה של תרגול?

אליעד: זה עניין של הבנה, ההבנה הזאת נמצאת בקצה של ההבנות, ונגיד שכדי להבין את זה אתה צריך מאה אחוז ריכוז ברמת עומק מסוימת, האדם ביום יום לא מפעיל עד כדי כך את השכל שלו, הוא מתעסק בדברים רגילים, הוא לא חושב על מקום וזמן, הוא לא מתעמק בזה, לכן שלב א' אומר שככול שיש לך יותר שכל, כך אתה תחווה יותר, בפשטות ככול שתשתמש יותר בשכל שלך כך השכל הוא כאילו תופס את ההבנה.

שאלה: אבל אמרת שהשכל לא יכול לתפוס שקיים ולא קיים זה אחד...